המילה "חסד" היא בעלת משמעות מיוחדת לכל יהודי, וכן גם המילה "רחמים". וכבר אמרו חכמי התלמוד, שכל עם ישראל מתייחדים בכך שהם "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים". ממש, סימני ההיכר שלנו!

וכאן ננסה לברר, מהו ההבדל בין 'חסד' לבין 'רחמים'. כי הלא נמנו שני אלה כשתי תכונות שונות, ואם כן ברור שלמרות שהן ודאי קרובות זו לזו – חילוק ביניהן בכל אופן קיים. אם כן, מהו אותו חילוק?

לכשנדייק, נאמר כך: המילה "רחמים" מתייחסת לאדם הרואה את הזולת בשעת צרתו. מישהו סובל, מתענה במצבו ונמצא בייסורים או קשיים – האדם שיש בלבו 'רחמים' יעשה את כל אשר בכוחו לעזור ולהקל על הסבל – זה 'רחמים'.

בעל החסד מחפש הזדמנות לעזור לאחרים

ואילו "חסד"? מי שהוא בעל חסד מחפש הזדמנות לעזור לאחרים. לא הקושי של מצב הזולת הוא המעורר את לבו, אלא הרצון לתת. הנפש שלו אינה מוצאת את סיפוקה אלא במצב שיש לו למי להעניק, במצב שבו הוא נותן לשני. זהו 'חסד'.

לכן, לדוגמא, יש ביטוי המוזכר בתפילה ושגור על לשוננו: "אהבת חסד". אין ביטוי "אהבת רחמים", ולא שייך כזה דבר. בעל הרחמים מיישם את המידה שלו מחמת שהגיע מצב קשה לתודעה שלו. המצב האמור הוא ההתחלה של העניין, בלי זה אין כלום.

אבל בעל החסד לא מחכה שתהיה בעיה, הוא כבר עכשיו צריך ללכת ולחפש ולמצוא את מי שהוא יוכל לעזור לו. לא המצב המציאותי הוא היוצר את הדחף, אלא הצורך שיש בלבו. ולכן: "אהבת חסד".

"בעלי חסד"

אני נזכר בערגה במשפחה שהכרתי, שהם "בעלי חסד" של ממש. הם עברו דירה, לא מרחק גדול, אלא מספר סמטאות – מכרו את הבית כאן, קנו בית אחר ועברו, הכל בתוך כדי מהלך כמה דקות בין שני המקומות.

מדוע עברו דירה? אין עדיפות של עיר או שכונה אחת על השנייה, כי, כאמור, הכל באותו מקום... אז למה?

כששאלתי את בעל הבית, אמר לי בפשטות: הדירה הראשונה היתה מרחק הליכה של כחמש דקות מבית הכנסת, וכאשר הוא רוצה להזמין אורחים לסעוד אצלו או להשתתף בקידוש אחרי התפילה בשבת – זה קצת רחוק. הדירה החדשה היא מהלך חצי דקה מבית הכנסת, ולשם יבואו אורחים יותר בשמחה. (היה מהראוי לסיים משפט כזה בסימן קריאה. אך לא, זה נאמר בפשטות ובטבעיות, אין סימני קריאה – ככה מהלכם של החיים אצל אותו יהודי, וזהו!)

זוהי "אהבת חסד" במלוא מובן המילה. אכן!

נפלאות החסד

תכונה זו של אהבת חסד, מה נפלאה היא. זהו הבן-אדם שילך ויאמר "שלום עליכם", כשהוא רואה פנים חדשות של אדם שאינו מוכר, כי שמא זקוק הלה לעזרה כלשהי – או לפחות זקוק לעצם ה"שלום עליכם" כדי להפיג את תחושת הזרות.

זהו האדם שרואה שנזדמן לידו קצת כסף מיותר, והולך מיוזמתו לחבר ושואל אם אולי הוא צריך הלוואה.

זהו האדם שכאשר הוא נוהג במכונית ועובר על יד תחנת האוטובוס, הוא נוהג לאט יותר, שמא יראה מישהו שהוא יוכל לעזור לו בטרמפ.

זהו האדם שיחשוב מראש על הדרך שאפשר לעזור לשני, בלי הרבה הקדמות.

כל היום, עסוק ראשו בחסד-חסד-חסד.

אשריו ואשרי חלקו!

פעם שאלני חבר, שהואיל ואני מתעסק הרבה בנושא השמחה, אולי אפשר ללמד אותו את "כל התורה כולה על רגל אחת", מהו הסוד של השמחה? עניתי לו, שאכן אפשר לומר תשובה שהיא קצרה ועניינית. גם פשוטה, וגם יעילה מאין כמוה. והיא:

חשוב נא תמיד, כיצד תוכל לגרום שמחה לזולת. אם תחשוב על איך לעשות שהשני יהיה שמח, תראה שגם אתה בעצמך תזכה ללב מלא שמחה!

דומני, שהמושג של "אהבת חסד" קרוב מאד להשגת ה"סוד של השמחה".