המילה "חסד" היא בעלת משמעות מיוחדת לכל יהודי, וכן גם המילה "רחמים". וכבר אמרו חכמי התלמוד, שעם ישראל מתייחדים בכך שהם "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים". אלו הם סימני ההיכר שלנו!

אבל מה ההבדל בין 'חסד' לבין 'רחמים'? מכך שתכונות אלו נמנו בנפרד משמע שאלו שני דברים שונים. אך מהו החילוק ביניהם?

 המילה "רחמים" מתייחסת לאדם הרואה את הזולת בשעת צרתו. מישהו סובל, מתענה במצבו ונמצא בייסורים או קשיים – האדם שיש בלבו 'רחמים' יעשה את כל אשר בכוחו לעזור ולהקל על הסבל – זה 'רחמים'.

בעל החסד מחפש הזדמנות לעזור לאחרים

ואילו "חסד"? מי שהוא בעל חסד מחפש הזדמנות לעזור לאחרים. לא הקושי של מצב הזולת הוא המעורר את לבו, אלא הרצון לתת. הנפש שלו אינה מוצאת את סיפוקה אלא במצב שיש לו למי להעניק, במצב שבו הוא נותן לשני. זהו 'חסד'.

לכן, לדוגמא, יש ביטוי המוזכר בתפילה ושגור על לשוננו: "אהבת חסד". אין ביטוי "אהבת רחמים", ולא שייך כזה דבר. בעל הרחמים מיישם את התכונה שבו מחמת שמצב קשה הגיע לתודעה שלו. המצב האמור הוא ההתחלה של העניין, בלי זה אין כלום.

אבל בעל החסד לא מחכה שתהיה בעיה, הוא כבר עכשיו צריך ללכת ולחפש ולמצוא למי הוא יכול לעזור. לא המציאות יוצרת את הדחף, אלא הצורך שיש בלבו. ומכאן הביטוי, "אהבת חסד".

"בעלי חסד"

אני נזכר בערגה במשפחה שהכרתי, שהם "בעלי חסד" של ממש. הם עברו דירה, לא מרחק גדול, אלא מספר סמטאות – מכרו את הבית כאן, קנו בית אחר ועברו, הכל בתוך מרחק הליכה של כמה דקות בין שני המקומות.

מדוע עברו דירה? אין עדיפות של עיר או שכונה אחת על השנייה, כי, כאמור, הכל באותו מקום... אז למה?

כששאלתי את בעל הבית הוא אמר לי בפשטות: הדירה הראשונה היתה מרחק הליכה של כחמש דקות מבית הכנסת, וכאשר הוא רוצה להזמין אורחים לסעוד אצלו או להשתתף בקידוש אחרי התפילה בשבת – זה קצת רחוק. הדירה החדשה היא מהלך חצי דקה מבית הכנסת, ולשם האורחים יבואו יותר בשמחה. 

זוהי "אהבת חסד" במלוא מובן המילה!

נפלאות החסד

תכונה זו של אהבת חסד, מה נפלאה היא. זהו הבן-אדם שילך ויאמר "שלום", כשהוא רואה פנים חדשות של אדם שאינו מוכר, כי שמא זקוק הלה לעזרה כלשהי – או לפחות זקוק לעצם ה"שלום עליכם" כדי להפיג את תחושת הזרות.

זהו האדם שכשנזדמן לידו קצת כסף מיותר, הוא הולך מיוזמתו לחבר ושואל אם אולי הוא צריך הלוואה.

זהו האדם שכאשר הוא נוהג במכונית ועובר על יד תחנת האוטובוס, הוא נוהג לאט יותר, שמא יראה מישהו שהוא יוכל לעזור לו בטרמפ.

זהו האדם שיחשוב מראש על הדרך שאפשר לעזור לשני, בלי הרבה הקדמות.

כל היום, עסוק ראשו בחסד-חסד-חסד.

פעם שאל אותי חבר, שהואיל ואני מתעסק הרבה בנושא השמחה, אולי אפשר ללמד אותו את "כל התורה כולה על רגל אחת", מהו הסוד של השמחה? עניתי לו, שאכן אפשר לומר תשובה שהיא קצרה ועניינית. גם פשוטה, וגם יעילה מאין כמוה. והיא:

 

חשוב תמיד, כיצד תוכל לגרום שמחה לזולת. אם תחשוב על איך לעשות שהשני יהיה שמח, תראה שגם אתה בעצמך תזכה ללב מלא שמחה!

 

דומני, שהמושג של "אהבת חסד" קרוב מאד להשגת ה"סוד של השמחה".