אותו הסנדלר לא שיער בנפשו איזה משפט היסטורי הוא יצר. דווקא העובדה שהוא אמר את המשפט בתמימות, היא המעצימה את יופיו של הרעיון גם לאחר דורות רבים.

אני משער שרבים יודעים במה מדובר. זהו אחד הסיפורים הנודעים, אחד הלקחים היסודיים ביותר במשנתו של רבי ישראל מסלנט זצ"ל (מייסד תנועת המוסר). היה זה כאשר הלך רבי ישראל בשעת לילה מאוחרת, וראה שהסנדלר עדיין עסוק במלאכתו. איחורה של השעה גרמה לו לרבי ישראל לשער ולהרהר שכבר מתאים היה לסגור את החנות וללכת לישון. ובפרט, שבזמן כניסתו לחנות הוא ראה שלא נותר מהנר כי אם טיפ-טיפה, עוד מעט הוא ייגמר וייכבה מאליו. די כבר, נגמר עוד יום.

הוא שאל את הסנדלר על כך, שהרי הנר כמעט נגמר והשעה מאוחרת... האם לא כדאי כבר להתקפל וללכת לישון?

איזו מילה אכזרית היא זו – ייאוש! המסמלת את גמר הדרך, את הכניסה לרע ללא מוצא

ענה לו הסנדלר, באותו משפט שנשאר לנצח, שהוא בו זמנית גם תמים וגם עמוק ומשמעותי: "רבי, כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן". רבי ישראל לקח את המשפט כהוראת חיים. וההוראה היא מעשית מאד. כי הייאוש לעתים כל-כך קרובות מתגבר על האדם, עד שהוא מדמה שכבר אבדה תקוותו וכל חלומותיו נגוזו. הוא כה עיוות את חייו עד שכבר הכל מקולקל, כל-כך מקולקל שכבר אי אפשר לתקן.

איי, איזו מילה אכזרית היא זו – ייאוש! המסמלת את גמר הדרך, את הכניסה לרע ללא מוצא, ללא כל אפשרות גישה אל הטוב. זו ההרגשה שאין אפילו טעם קלוש לנסות ולהמשיך הלאה במאמץ לתקן, ולא יעזור להשקיע ביצירת אור לפחות כפי האפשרות הדלה הקיימת.

כל זמן שהנר דולק, אומר רבי ישראל, אין מקום לייאוש! עוד יש הזדמנות לתקן, אז הבה נתקן.

 

***

 

האם אכן תמיד אפשר לתקן? האומנם אין מצבים חסרי תקנה? האם לא צודק אותו פסימיסט הטוען שיש מצבים בהם נגרם נזק בלתי הפיך?

אכן. אבל חידושו של רבי ישראל הוא, שיש להבחין בין עסקים גשמיים לבין עסקים רוחניים. הפסימיסט לפעמים צודק, אבל(!) לא כשמדובר בעסקי הנשמה, מפני שנפש האדם תמיד שואפת לתיקונה, והתיקון הוא לעשות את הצעד הבא בצורה טובה יותר – מעבר לזה א-לוהים אינו דורש מהאדם. מעבר לזה הוא לא דורש מהאדם, אבל את זה כן!

ה"נר" שדולק הוא הנשמה שבאדם, וה"תיקון" הוא לעשות עוד מעשה טוב אחד.

אל תעשה את חשבונותיו של בורא עולם, אל תתייאש מעצמך, אל תעלה על דעתך אפילו מחשבה קלה להרהר שהנדרש ממך הוא מעבר ליכולתך המעשית והאמיתית (מחשבה שהיא לצערנו כה שכיחה ומצויה). כי ה"תיקון" הנדרש ממך אולי אינו כה גדול וכבד כפי שאתה משער בעצמך. אתה לא מודע לכוחות הנפש העמוקים של עצמך, ועוד - שרק עוד קצת זמן יש, אז רק צריך תיקון אחד – והוא: הדבר הטוב הבא שאתה יכול לעשות.

תאמינו לי (אני מדבר בפרט אל הפסימיסטים, החושבים שהם תמיד נכשלים במטרות החיים שלהם ואינם מסוגלים אפילו לחיות חיים תקינים ומתוקנים), התיקון הוא דבר שנמצא בהישג יד. לא את כל המצב בכללותו צריך לתקן, אלא את המעשה הבא שכן אפשר לעשות. כל זה נכלל בלקחו של רבי ישראל.

כל זה נכלל ברעיון שתמיד תמיד תמיד עוד אפשר לתקן. כי א-לוהים אינו דורש מהאדם אלא את התיקון שביכולתו לעשות. וזהו.

אכן, אפשר לתקן!