לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תובנה מעמיקה על נפש האדם שלמדתי מ... הודיני

תובנה מעמיקה על נפש האדם שלמדתי מ... הודיני

חבר של הודיני שאל אותו פעם כמה זמן לוקח לו באמת להשתחרר מהאזיקים. התשובה שהיתה רחוקה ממה שראו הצופים שבאו להופעותיו, גרמה לי להבין שייתכן והקשיים בחיים הם לכתחילה ולאו דווקא בדיעבד.

מאת

הקוסם-פעלולן הארי הודיני, אשר שמו נשאר מפורסם עד ימינו אנו, היה תופעה מיוחדת במינה, והיתה לו מומחיות מיוחדת, אומנות של ממש. הוא ידע להשתחרר מכל מיני כבלים ואזיקים. וכל מה שניסו, כל המנעולים וכל השיטות לעצור את בריחתו מן ה'מאסר' – לא עזרו.

היו נועלים אותו בתא מעצר (לשם התרגיל בלבד – הוא לא היה פושע), והוא מצא את הדרך לצאת. היו שמים אזיקים סביב ידיו – אך גם אלו לא הצליחו לעצור אותו מלהשתחרר. פעם נעלו אותו בתוך תיבת עץ גדולה, וזרקו אותה לתוך נהר – ואחר כמה דקות הוא שחה לו בחופשיות בתוך המים.

אומן של ממש. תופעה.

הודיני היה מופיע בפני הקהל, מבקש ממתנדב לכבול אותו, לנעול את ידיו באזיקים, וגם לקשור אותן. היו סוגרים סביבו וילון, ממתינים, והנה – הוא חפשי.

שאל אותו פעם ידיד שלו: האמנם לוקח לך כל כך הרבה זמן לצאת מן האזיקים? אינך יכול לבצע את הפעולה מהר יותר?

למעשה אנו נדרשים (לצורך המאמר) לתאר קצת יותר את אופן התנהלות ההופעות שלו, כי זה דבר מרכזי לענייננו. אחר קשירת ידיו, היו סוגרים סביבו וילון, וממתינים. בינתיים, היתה תזמורת מנגנת ברקע. הודיני היה יוצא מדי פעם לבקש לגימת מים, או כרית שתסייע לו לנוח בעת מאמציו. העיקר, כמובן, היה שבסוף הוא מצליח להשתחרר.

שאל אותו פעם ידיד שלו: האמנם לוקח לך כל כך הרבה זמן לצאת מן האזיקים? אינך יכול לבצע את הפעולה מהר יותר?

ענה לו הודיני, שהיה לא רק אומן ב'בריחות', אלא גם גאון בפסיכולוגיה של הופעות:

אמת נכון הדבר, היציאה מן ה'מאסר' אינה אורכת לי אלא שניות מועטות. אבל אז לא תהיה זו 'הופעה'. תאר לך שאני נכנס מאחורי הוילון, שוהה שלושים שניות, ויוצא כאשר הידיים חופשיות. כיצד יגיב הקהל? מחיאות כפיים מנומסות, במקרה הטוב. וזהו.

אך לעומת זאת, כיצד מתבצעת הופעה באופן מרתק ומותח יותר? אני נכנס מאחורי הוילון, המוזיקה מתנגנת, הקהל במתח. אני יוצא אחרי עשר דקות – כולם מביטים בציפייה על הידיים – לא, הן עדיין קשורות, אני רק צריך כוס מים.

עוברות עוד חמש עשרה דקות מאחורי הוילון, המתח גובר, אני יוצא שוב – ומבקש לנגב את הזיעה ההולכת ומצטברת על מצחי, מרוב מאמץ.

ושוב מאחורי הוילון. ושוב מתקתקות להן הדקות, והמוזיקה מתנגנת, והמתח גובר. אני יוצא פעם נוספת, לאיזו סיבה שתהיה, הקהל רואה את פני המיוסרות, את חוסר ההצלחה שלי, את הזיעה הניגרת, חושבים שהנה... הנה... הנה... המנעול שסוף סוף הביס את הודיני.

ושוב אני מאחורי הוילון, מחכה ומחכה ומחכה....

וברגע שהקהל כבר משוכנע שאני נכנע, שאין כבר מה לראות עוד, בדיוק אז אני מופיע. הזיעה נוטפת ממני, הידיים מליאות כתמי דם, החולצה שלי כמעט קרועה לגזרים, רושם של מאבק ממושך ניכר עלי, כמו מי שעתה גמר קרב האבקות עקבי ואכזרי. ולמרות זאת – חיוך של ניצחון על פני, והעיקר – הידיים אכן משוחררות, האזיקים איכשהו – נפתחו, שוב הודיני ניצח!

מהי התגובה אז?

הקהל נלהב, שורק ושואג, מתפעל בצורה שאינה ניתנת לתיאור. משוחחים בהתפעמות הנפש על כך ששוב הצלחתי להתגבר על מנעול כה קשה ומביך.

זו הופעה שהיה כדאי לבוא עבורה ולהשקיע את הערב!

מתי, אם אפשר לשאול, ההופעה הבאה?

***

אנכי הקטן תמיד מנסה לחשוב, כשיש סיפורים מעוררי מחשבה, מה ניתן ללמוד מהם. כשמוצגת בפני פרספקטיבה חדשה שלא ידעתי אותה עד כה, אני תמיד מנסה לחשוב איך אפשר להקיש ממנה לחיים בפועל (גישה זו עזרה לי כבר כמה פעמים בכתיבת מאמרים על שמחה), וגם הרעיון הנ"ל, בודאי יש לו ביטוי חשוב שיכול להיות משמעותי בחיים שלנו, זה ברור. אבל מה? איך? מהו באמת הלקח מן הגישה של הודיני?

כל אחד יכול לחשוב לעצמו, ובודאי יש כאן כמה כיוונים ורעיונות – וכולם נכונים, ואין לי אלא להציע איזו מחשבה שעלתה במוחי.

***

לכולנו יש קשיים בחיים, וכל תינוק יודע שצריך להשקיע הרבה כדי להשיג את 'הדברים הטובים'. יש מי שהמאמצים שלו הם בתחום הלימודים, ויש מי שנתקל בקשיים בשוק העבודה. אחרים מוצאים שכוחם מושקע במציאת בן/בת זוג, או שלום בית, או בלהסתדר עם חברים, או בחינוך ילדים. יש מי שמאמציו מושקעים בשמירה על מצב רוח של שמחה ורוממות הנפש (ואשריו ואשרי חלקו!). לכל אחד יש את ה'פעקאלע' שלו, תחום אישי של מאמץ וקושי.

לא חבל? האם לא היה עדיף שהכל יזרום בקלות וקלילות?

שמחת הנפש מגיעה רק בהתחשב בכל המאבקים שהביאו להצלחה.

הודיני לימד אותנו שזה לא הולך ככה. הנפש שלנו אינה מעריכה את ההצלחה אם אין מצורפת לה תחושת הקושי שהולידה אותה. קשיי המאבק גורמים לכך שבמבט לאחור אפשר לשמוח בניצחון, וההצלחה שמושגת לבסוף מאירה את שמחת הנפש רק משום שהיא כוללת מבט למפרע על כל המאבקים שהביאו עד לאותה הצלחה.

דומני שהודיני הצליח להציג בפנינו פן חדש של הבנת נפש האדם. ופן זה תורם לנו אספקלריא חדשה, מבט חדש על הקשיים שיש לנו בחיים.

הקשיים הם לא בדיעבד, אלא לכתחילה!

המאבקים אינם דברים שהיה עדיף שלא יהיו, אלא דברים שאי אפשר בלעדיהם. לו יכולים היינו לבצע את כל רצוננו בלי שום קשיים ומאבקים – כי אז באמת היו החיים משעממים עד להחריד.

דומני שעידוד רב יש לנו לשאוב ממבטו המפוכח של אותו אומן בריחות. אומן בבריחות, שהיה גם אומן בפסיכולוגיה. ולעניין מאמר זה – אדם שניתן ללמוד ממנו את אחד מן הסודות החשובים למבט ראוי על קשיי החיים!

3/2/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub