לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בעל השמחה 'מעביר את זה הלאה'

בעל השמחה 'מעביר את זה הלאה'

חלק אינטגראלי מכל שמחה הוא הברכות שזורמות בשני הכיוונים ("מזל טוב" – "בקרוב אצלכם"), אך יש כוח מיוחד לברכתו של בעל השמחה.

מאת

מעגל החיים מספק הזדמנויות רבות לחגוג, כך שיש די הרבה שמחות בחיים: אירוסין, חתונה, ברית, בר-מצווה ובת-מצווה, ולפעמים אפילו פדיון הבן. כל אחד מן המאורעות האמורים הוא סיבה למסיבה.

מעמד מיוחד יש לאדם שאינו רק משתתף בשמחה, אלא שהשמחה עצמה היא 'שלו' (החתן, התינוק שנכנס בברית וכו'). כשמתייחסים לאדם כזה, נוהגים לקרוא לו: "בעל השמחה". הוא זה שעושה את השמחה, הוא זה שמייצר את סיבת האירוע – וגם לעיתים מספק את החומרים הנצרכים לחגיגה המתאימה לו (קרי: אוכל ואוכל...).

חלק חשוב בכל שמחה הוא הברכות – המשתתפים מברכים את בעלי השמחה ("מזל טוב" "שתזכו לעוד הרבה שמחות" וכו'), ובעלי השמחה את המשתתפים ("בקרוב אצלך" וכו'). כל מאורע הוא הזדמנות לברך שהשמחה תמשיך הלאה, שתתן את השפעתה הברוכה ותסלול את הדרך לעוד ועוד שמחות שיגיעו בעקבותיה. ומי שבא לשמחה ואכל רבע-עוף ולא בירך... חיסר חלק משמעותי מהשתתפותו בשמחה.

בדרך כלל הברכות הן הדדיות וזורמות בשני הכוונים, אבל לפי היהדות יש סיבה עמוקה לשם התואר שניתן ל'בעל השמחה'. הוא 'בעלים' על השמחה, היא 'שלו', הוא זה שיכול להעביר אותה הלאה ביתר יעילות. מובן שכולם מברכים דווקא אותו, אבל סגולה מיוחדת יש בכוח הניתן לו לברך אחרים (ומכאן המנהג לבקש ברכה מחתנים וכלות ביום חתונתם).

סגולה דווקא לבעל השמחה?

אולם נשאלת השאלה מאיפה הגיעה לו, לבעל השמחה, 'סגולה' זו? האם אמנם נכון הדבר שהברכות שלו במצב זה חזקות יותר, מועילות יותר? וכי בגלל שהוא עושה בר-מצווה או חתונה או משהו כזה, פתאום יש כוח מיוחד לברכות שלו להתקבל?

ובכן, אכן כך הדבר!

כי מי ששמח יותר, יש לו כוח גדול יותר להעביר את השמחה הלאה.

אביא דוגמא לדבר. יש מצווה שהכהנים יברכו בכל יום את עם ישראל ב"ברכת כהנים". ועם כל זה, לא נהגו לעשות כן אלא בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. ומדוע? כותב הרמ"א על השולחן ערוך, שהטעם הוא בגלל הפסוק: "טוב לב הוא יברך". רק מי ששרוי במצב של 'טוב לב', הוא שיכול לתת את הברכות.

וממילא, לעם השרוי בחוץ לארץ, בגלות, שטרוד בחיים המאתגרים בגלות, אין את האפשרות של יצירת 'טוב לב' הנצרך לנתינת ברכה.

ולכן בחגים – שהשמחה מצויה יותר משאר ימים – באמת יש ברכת כהנים אף בחוץ לארץ, אלו דברי הרמ"א. זו דוגמא מעולם ההלכה, והאמת היא שבתחום הקבלה יש הסברים עמוקים לעניין.

הזוהר מסביר, שמי ששרוי בשמחה, אכן מושך ממבועי השמחה של מעלה. א-לוהים ממשיך את כל שפע הברכה על ידי מי שעושה 'כלי קיבול' לברכה, וכלי הקיבול הזה הוא – השמחה. זהו העומק של הפסוק שהובא לעיל, "טוב לב הוא יברך".

אכן, שם הולם הוא זה:

"בעל השמחה"!

אתמול זכיתי, ובתי הבכורה התארסה, לסימן טוב ולמזל טוב.

בעקבות מאורע משמח זה, נתתי את לבי לברר את העניין ולכתוב אותו בטור זה – ואני מברך אתכם ואת כל עם ישראל שיהיה תמיד בשמחה עד בלי די!

 

27/1/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) גוזגוז, 26/5/2008 07:19

אשריך ואשרי חלקיך....

כן ירבו אנשים כמוך בעם ישראל

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub