רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

ייסורים של אהבה – האם יכול להיות דבר כזה?

כ״ג בתשרי ה׳תשס״ז כ״ג בתשרי ה׳תשס״ז 15/10/2006 | מאת הרב הדר מרגולין

ברור כי כל אחד בורח מכאב ואף אדם לא היה רוצה להתייסר. מדוע, אם כן, מומלץ לאדם לייסר את עצמו מפעם לפעם?

האם תהיו מעוניינים לקבל קצת ייסורים?

לא כאלה שקשים וכבדים מאד. משהו שאפשר לסבול בצורה קלה יחסית, שלא יפריע את מהלך החיים הקבוע, יש קופצים על המציאה?

מוזר. ברור שלא.

יש מושג הנקרא "ייסורים של אהבה".

האם אין זה אוקסימורון, סתירה מוחלטת? ייסורים זה דבר שלא רוצים, ואהבה זה מושג חיובי ורצוי בכל קנה מידה – אז איך שתי מילים אלו נדבקות?

אך באמת יש כאן רעיון גדול, שהייסורים הם דבר חשוב בחיים, שאי אפשר בלעדיהם [כן, אתם עדיין  בטור 'הדרך אל השמחה']. ייסורים אמנם עלולים לכאוב – פעמים רבות. והם תמיד לא נעימים, ולעולם לא יחשוק בהם הלב.

וזו בדיוק הנקודה.

כי אם הלב תמיד מקבל את חשקו, האדם מאבד פרופורציות.

כי אם הלב תמיד מקבל את חשקו, האדם מאבד פרופורציות. הוא שוכח את הדברים האמיתיים בחיים. הוא לומד להתעלם מהמגבלות שלו. הוא שוכח את קיומם של האנשים האחרים בעולם, כל אחד עם הצרכים שלו. הוא אינו ער למטרתו ותכליתו שלמענם הוא קיים.

הוא רק חושב על 'אני', וזה באמת לא טוב.

הייסורים מלמדים אותנו שאנחנו בכל אופן מוגבלים, ושיש דברים שעלינו לזכור חוץ מעצמנו.

ו (-פרדוקס!! – ) דווקא שם היא הדרך לשמחה.

כי כאשר אדם חושב רק על עצמו, הוא לא יכול לשמוח כלל. שמחה היא תמיד ביציאה מחוץ לגבולות, שמחה היא עם אחרים, שמחה היא בידיעה שאנחנו מוגבלים ויש לנו לאן לגדול ולצמוח, יש אמת שהיא גדולה וחזקה מאיתנו שאפשר להתחבר אליה. בלי זה, אין שמחה.

כאב? ברור שאף אחד לא מחפש כאב. אבל מצד שני יש פעמים שאנו בהחלט עושים דברים מכאיבים למען מטרה נרצית. טרק בהרי ההימלייה? אימון רציני בחדר כושר? סליחה שאינני מבין בזה כל כך, אבל, נשים: הסרת שיער בלייזר? בשעווה? איי!

אם מגיעים כאבים, ונדע שיש להם ערך, וננצל אותם למטרה טובה, זה כבר לא כל כך כואב.

ייסורים הם חיוביים, דבר נצרך. ייסורים הם כשאדם מגביל את רצונותיו, את מאוויי לבו. מה הם ייסורים אלה? מה לעשות באופן פרקטי?

הגאון מווילנא כותב: "ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסגופים רק ברסן פיו ובתאוותו, וכו'".

 כשאדם מתרגל להגביל את עצמו, לכוף את יצרו, לא להיכנע לכל מה שמתחשק – דברים טובים יוצאים מהתנהגות כזאת. יוצאים מזה עם שרירים רוחניים חזקים יותר. נכנסים לכושר. בסופו של דבר, זה משמח יותר מאשר אם עושים ככל העולה על הרוח ללא מגבלות.

הבה נלמד לייסר את עצמנו. לא בדברים קיצוניים. אלא ברסן: שלא לומר כל מה שרוצים. להיזהר במעשים שלנו לא לפגוע לא להכאיב, לעשות מה שצריך בלי להיכנע לעצלות ולשאר מידות שליליות.

אין כאן סתירה בין המושגים. אין כאן דבר הממעט ממידת השמחה. להיפך, רק בדרך זו יכול אדם להשיג שמחה פנימית ואמיתית. רק כשיש רסן לגוף הגשמי יכולה הרוח לחוש את רוממותה, את שאיפותיה, את השמחה העוצמתית הטמונה בקרבה.

אכן, ייסורים... של אהבה!!

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן