"האם תוכל ללמד אותי – בזמן שאני עומד על רגל אחת – איך להיות שמח בחיים?"

שאלה זו מזכירה  את השאלה ששאל נכרי אחד את הלל הזקן, אם יוכל ללמד אותו את "כל התורה כולה על רגל אחת".

וכאן נעצור ונאמר לאותו נכרי:

סבלנות, חביבי!

למה למהר כל כך? האם אין לך די סבלנות לשמוע שני משפטים?

אותו אדם שניגש להלל ושאל שאלה זו, האם גם כשלמד מחשבים או אלקטרוניקה הוא ביקש ללמוד את הכל על רגל אחת? או שמא רק ביחס לרוחניות עלתה בקשה זו?

ואף על פי כן, אני מבין אותו ואת שאלתו.

משמעות מיוחדת יש לכך שמסכמים את כל התורה על רגל אחת. זה אומר: "תתחיל מהסוף". לפני האריכות והפרטים המרובים, אמור לי במשפט אחד לאיפה חותרים, מהו המסר המרכזי. לפני שאהיה "אבוד בסבך של פרטים, אמור לי מהו היעד הסופי.מה ה"פאנץ' ליין.

שאלה טובה הוא שאל!

גם השאלה אודות השמחה טומנת בחובה את אותו רעיון. הבקשה היא, לא לשמוע הרצאות שלמות עם פרטים מרובים אלא מסר מרכזי במשפט קצר, תמציתי, החודר לעומק העניין וממצה את הכלל בלי להאריך בסבך הפרטים.

 

התשובה היא: חפש תמיד כיצד לשמֵח את חברך

 

 

וזהו!

אם המחשבה שלכם תהיה תמיד איך להביא שמחה לאנשים אחרים, איך להכניס חדווה לחייהם, איך להביא אור ללבבם – תראו שזה יגרום לכם להיות שמחים.

זו כל תורת השמחה – על רגל אחת!

בספר משלי (יא, כה) נאמר: "נפש ברכה תדושן". ובפירושו של הגאון מוילנא שם, הוא מסביר את שלש המילים הללו, וזה לשונו:

 

נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן - כי "תדושן" הוא משמועה טובה, ומחמת זה שמח לבו וידושנו עצמותיו, כמו שכתוב 'שמועה טובה תדשן עצם'.

 

וזהו "נפש ברכה", כלומר, מי שמברך לכל אדם וחפץ בטובתם ואינו מקנא בהם ומחמת זה ישמח לב של בני אדם וידשן עצמי שומעיו המתברכין - לכן גם הוא ידושן! היפוך המקנא, "ורקב עצמות קנאה".

 

עד כאן לשונו.

נאמר בפסוק ש"רקב עצמות – קנאה", כלומר: תיאור מה שקורה כשאני מקנא בשני על כך שיש לו יותר ממני, ומקרין רגשות שליליים כלפיו. רגשות אלו אופפים אותי, ומגדירים את האווירה שסביבי. והרגשות הללו – אליי הם חודרים, ומרקיבים את העצמות שלי – וזו כוונת הנאמר: "רקב עצמות – קנאה".

וההיפך מזה: "נפש ברכה תדושן".

להיות "מדושן", היינו להרגיש את ההרגשה הנפלאה ביותר של שמחה אינטנסיבית, כמו שנאמר 'שמועה טובה תדשן עצם'".

ומה מביא את ההרגשה הזו?

להיות "נפש ברכה".

כאשר רצוני בכך שיהיו לזולת רק שמחה וטובה וברכה, ואינני מקנא בטובה שלו. אדרבה, אני רוצה שהוא יהיה "מדושן" מרוב טובה. הרגשות החיוביים הללו אופפים אותי, ומגדירים את האווירה שסביבי. והרגשות הללו מחלחלים לתוכי, ואותה הרגשה של "מדושן" שחיפשתי עבור הזולת... זו תהיה ההרגשה שתמלא את לבי ותגדיר את פנימיות ישותי. ולכן, מי שיש לו "נפש ברכה" – הוא עצמו "ידושן"!

וכעת, אפשר כבר להניח את הרגל השנייה, כי גילינו את הסוד בעמדנו על רגל אחת. כל מה שאדם רוצה שיגיע אל השני – זה עצמו בדיוק מה שיגיע גם אליו.

חפשו תמיד כיצד להביא שמחה לזולת – וראו כיצד חייכם תמיד ימלאו שמחה וטוב לבב!

וזהו כל הסיפור, על רגל אחת.