אפשר להציע לך סיגריה?

להצעה זו יהיו כנראה רק שני תגובות בין הקוראים.

"אִאִאיִכככססס", יגיבו רבים בסלידה, ואילו חלק יחייכו ויאמרו: "תודה רבה".

מה שעניין אותי מאד הוא ההבדל הקיצוני בין שתי הקבוצות, כאילו היתה מלחמה נטושה ביניהן. הלא על אותו מעשה ממש מדובר, והכל ביחס לאותה סיגריה תמימה, קטנה ועלובה.

אין כוונתו של מאמר זה לצאת בהתקפה מוחצת נגד העישון. כלומר, אין פה משהו אישי. אני יכול להצהיר במצפון שקט: חלק מהחברים הטובים ביותר שלי מעשנים, ולמען האמת, אין לי בעיה בכלל עם אלה שמעשנים (חוץ מ... זה שהם מעשנים).

איך יתכן שינוי כה דרסטי בין קבוצה אחת לשנייה?

התשובה היא, שהעישון הוא אכן דבר שלילי מאד. גם מבחינה רפואית, גם מבחינה כלכלית, וגם (נקודה שלעיתים נשכחת וראוי לשים לב אליה!) כי זה מפריע לאנשים שסובבים אותם.

למרבה האירוניה, גם בעיני רבים מהמעשנים - ה'אקט' של העישון נתפס כשלילי, הם קצים בזה, ומוכנים לשלם תשלום הוגן למי שיעזור להם להיגמל מזה. אך הם 'מכורים', ההרגל עשה את שלו, וכבר אי אפשר להם לחיות בלי.

 זו המציאות העגומה. אבל למה בכל אופן מעשנים? למה לא מגייסים את כח הרצון ועוצרים, חד וחלק? מדוע נותנים להרגל כה מזיק להמשיך ולהשתלט על החיים?

ברגע שכבר הכנסת את עצמך למערבולת, ההיגיון הקר נעשה חם, ואתה כבר לא בשליטה כאן.

הסיבה היא, שכאשר אתה נמצא במצב מסוים – אתה מתרגל אליו. הגישה של ההיגיון תמיד צודקת, השכל ה"קר" הוא השופט הכי אובייקטיבי שלנו. ואת זה יכול להשיג רק מי שאינו מעורב בצורה רגשית או חווייתית. ברגע שאדם נכנס למערבולת, ההגיון ה"קר" מתחמם ואפשר לאבד שליטה. 

גם בדברים שאתה עצמך היית חושב שלא נכון לעשות, אבל... כבר הורגלת, וכך תמשיך לנהוג. גם נגד ההיגיון. ואפילו שזה מזיק.

 כמה דברים יש שהם לא מה שאנחנו רוצים, אבל כבר התרגלנו וקשה לצאת מהם?

כמה תאוות, כמה דפוסי התנהגות רעים, שלפי ההיגיון (שלנו עצמנו!) הם מזיקים, אפילו מגעילים, אבל קשה להשתחרר מהם?  דברים שהם תוצאה של כעסים או עצלות או לחץ חברתי.

ראוי לנו לדעת, שבכוחנו להתגבר על זה. אל לנו ליתן לשליליות להשתלט. ברגע שיודעים אודות מציאות התופעה האנושית הזו, אפשר להשקיע מאמצים כדי להלחם נגדה.

זה לא קל. צריך להתבונן ולחשוב. כלשון ה'מסילת ישרים': "ירגיל את עצמו ויתמיד בעיונו על האמת הזאת".

וכך אכן הוא כותב (בספר מסילת ישרים פרק טו ):

 

"...ושאר כל ההנאות שבעולם כמו כן, אילו יתבונן בהם יראה שאפילו הטוב המדומה שבהם איננו אלא לזמן מועט והרע שיכול להיוולד מהם קשה וארוך, עד שלא יאות לשום בעל שכל לשום עצמו בסכנות הרעות על רווח הטוב המועט ההוא. וזה פשוט. וכשירגיל את עצמו ויתמיד בעיונו על האמת הזאת, הנה מעט מעט יצא חפשי ממאסר הסכלות אשר החומר אוסר אותו בו ולא יתפתה מפתויי ההנאות הכוזבות כלל".

 

הרי זה בסופו של דבר לטובתנו. כל אחד ואחת מאיתנו מסוגלים לזה. זה דורש מאמץ אבל זו השקעה לטווח ארוך- בהצלחה!

אחרי כתיבה ארוכה שכזו, אני צריך קצת לנוח ולהירגע.

אולי יש לכם איזו סיגריה בשבילי?