מדי פעם מביטים אנו בהשתאות על פעלם של אנשים מוצלחים אותם אנו מכירים. איך הגיעו לרמת הצלחה כזו? מתגנב ללבנו החשק לחקות אותם, ולעשות כמעשיהם. מתעצמת בקרבנו שאיפה חזקה להיות טובים יותר.

שאיפה זו, פעמים רבות באה לידי ביטוי ב'קפיצת מדרגה', בעשיית דברים שהם גבוהים מדי וקשים מדי בכדי שנוכל לעמוד בהם. ואז עלולה להיות (חלילה) נפילה, כי מדרגה גבוהה מדי היא, בעצם - איך לומר? - גבוהה מדי, ואי אפשר להתקיים בה.

ולכן למדונו רבותינו בעלי המוסר, שיש תמיד להיזהר שלא 'לקפוץ מדרגות', ויש להישמר מפני התשוקה – שהיא טבעית ומצוינת אצל כל אחד – להתעלות בבת אחת למערכת הנהגה שאינה בת קיום ואינה תואמת לנוהג בה.

וכאן מגיע שלב שאני מוצא די מתסכל. כי סוף סוף, יש בתוכנו השתוקקות חזקה להתקדם, לא לדשדש תמיד באותם דברים שוב ושוב, ואיך זה מסתדר עם ההגבלות שמוטלות עלינו בעקבות ההנחיה דלעיל שהובאה בשם בעלי המוסר?

כאן מגיע סוד ההצלחה. והסוד הוא, שאין שום סוד.

עד כמה שמנצנצת אותה הנהגה שאינה תואמת, זהו רק נצנוץ בלבד; זהו קורה כי הדשא 'שם' תמיד יותר ירוק, אבל כשנשיג אותה עלולים אנו לראות שבסך הכל זה פחות בהרבה מהרושם שזה עושה.

מאידך גיסא – ההצלחה היא תמיד בהישג יד גם במצב הנוכחי.

כי ההצלחה של החיים אינה בעשיית דברים יוצאי דופן; אלא, בעשיית דברים רגילים, כשהם נעשים בהצטיינות יוצאת דופן.

זה משפט חשוב! כל כך חשוב עד שכדאי לחזור עליו שוב – מילה במילה:

ההצלחה של החיים אינה בעשיית דברים יוצאי דופן; אלא, בעשיית דברים רגילים, כשהם נעשים בהצטיינות יוצאת דופן.

אל תחפשו שינוי ייעוד, כזה שבא לשנות את מה שאתם צריכים לעשות. אלא, את מה שאתם צריכים לעשות – עשו ביתר יעילות, יתר אחריות, יתר העמקה.

ובעצם מה שזה אומר הוא, שכל הפוטנציאל להצלחה כבר מצוי במעשים שאנחנו בלאו הכי צריכים לעשות; הקפידו רק שאכן תעשו את מה שצריך 'על הצד הטוב ביותר'.

לסיכום, הסוד להצלחה הוא... שאין סוד. לא את הנעלם עלינו לחפש, אלא את הגלוי, שהוא כבר בידנו ונמצא אצלנו – ושם 'טמון' סוד ה'הצלחה'.

וזכרו תמיד את כלל הברזל: אל תשאפו לעשות דברים יוצאי-דופן; שאפו לעשות דברים רגילים - ברמת הצלחה יוצאת דופן.