היה זה לאחר איזה שיעור שמסרתי לנשים, ודיברתי (כדרכי) אודות כוונה בתפילה, ריכוז באמירת ברכות, ו...שמחה.

בגמר השיעור ניגשה אליי אחת המשתתפות, ואמרה בכנות: 'אני מטופלת בששה ילדים, על כל המשתמע. זה כולל המון טירדה, טיפול בזוטות, ועבודות יומיומיות פשוטות. בשיעור דיברת על הרגשת רוממות, חוויות רוחניות... זה לא מציאותי עבורי! גם אם אצליח לכוין יותר באיזו ברכה במשך היום, אינני חושבת שזה ישנה את מצב הרוח שלי במשך היום הארוך כולו!

שאלה במקומה.

וכך עניתי לה, ואני מקוה שגם התשובה היתה במקומה.

את צודקת! באמת ברכה אחת בכוונה לא תשנה את יומך עד כדי כך, (אם כי שינוי ודאי כן יהיה, או עכ''פ יכול להיות).

אבל הבה ננסה ללבן גישה אחרת למעשים שאת כן עושה, ולמצוא בהם פן רוחני יותר.

את מטפלת בששה ילדים? אמא מסורה? ראי זאת כמצוה מיוחדת, כחסד בלתי פוסק!

תארי לך אשה המטפלת בששה יתומים, כדי לעזור להם לשקם את חייהם. וכי אין כאן הקרבה נפלאה למצוות גמילות חסדים? אשה שכזו, גם אם איננה מרגישה התעלות ורגשות רוחניים בשום דבר אחר, יכולה כל ימיה לרקוד משמחה על אודות היכולת שלה להציל ולשקם משפחה שלימה. ובצדק.

ולעניננו, וכי מפני שהילדים הם לא יתומים, אלא ילדים שלך; האם זה גורע? לא ולא, גם טיפול אמהי בילדים חתום הוא בחותמת של 'חסד' אמיתי על כל המשתמע; ובלבד, שתעשי את הטיפול תוך גישה נכונה וראויה לכך. לא כמי שמטפלת בבנים של עצמה, זה כל אחד עושה, גם בהמות נוהגות כך, זהו דחף טבעי. אלא, גשי לכל מקרה לטפל מפני שזהו ''ח...ס...ד'', כי יש פה מישהו שנצרך לך, וה' זימן לך את היכולת לעזור.

והרי מתעלה בכך כל פעולה, גם הנדושה ביותר, גם החלפת חיתול, הכל הכל הכל נהיה מעשה רוחני נאצל ומרומם.

קורא יקר, קוראה יקרה:

גם אם אין לך ששה ילדים, הלקח האמור יכול לרומם אותך במאד. כל טובה שנעשה על ידכם למישהו במשך היום, ראו כהזדמנות של חסד. גם אם זהו מעשה שנעשה מחמת אינסטינקט, או שזהו פרנסה ומקבלים אתם כסף עבור זה, אך נא לדאוג שיהיה זה מעשה רוחני מרומם.

ותוכלו להרגיש חיים נאצלים אלו בכל אשר תפנו!