"אם הייתי יכול להתקדם היום רק צעד אחד קדימה ... איזה צעד הייתי עושה?"

את המשפט הנ''ל ראיתי בספר כלשהו, ומיד נתחבב עלי המשפט בחביבות יתירה. מגדיר הוא בצורה ברורה רעיונות רבים שכלולים וטמונים בו. פילוסופיית חיים שלימה חבויה היא בין בתרי אמרותיו הקצרות של המשפט האחד הקצר והתמציתי, ובעל המאמר הוא בעיני חכם אמיתי.

טרם אסחף בתיאורים מפריזים, אנתח יחד אתכם את התוכן והעומק שיש כאן.

כי זאת יש לדעת, להכיר ולהוקיר, שכולנו רוצים להיות טובים יותר. כולנו שואפים לעלייה, להתרוממות אמיתית, לחיים נאצלים. ומאידך, אנחנו גם מודעים לשחיקה הקיימת אצלנו, לכניעה לזרימה היומיומית שהיא כנראה בטבע של בני אדם וחווה, המקשה על הקיום והיישום של הרצון הנעלה שתואר לעיל.

לפעמים ההתקדמות והעלייה נראים רחוקים מן המציאות, כאילו אינם קשורים לבני אדם קרוצי חומר.

לפעמים ההתקדמות והעלייה נראים רחוקים מן המציאות, כאילו אינם קשורים לבני אדם קרוצי חומר – לפחות לא עבורי. החלומות הם וורודים מדי, אידיאליים מדי, לא בתחום המציאות. פילוסופיה לחוד ו'למעשה' לחוד.

וכאן בא המשפט האמור, ומלטף ליטופי רוגע ונוחם. לא נתבקשת לעשות את מה שמעבר לכח וליכולת שלך. רק צעד אחד. צעד שלך, אתה, מאיפה שאתה אוחז היום, מהדרגה שהנך נמצא בה, לא יותר.

זה בתחום האפשרות. זה בידך. מעבר לזה לא ביקשנו. אפילו לא טיפה יותר.

ומאידך, גם לא פחות.

כי זה מה שקורה כאשר השאיפות גדולות מדי, הרי עצם היותן בלתי מציאותיות הופך אותן לבלתי רלוונטיות. 'מה אתה רוצה ממני היום? אין בכוחי במעשה אחד – או ביום אחד – לעשות דבר ממשי לתיקון הכללי הנדרש!' וממילא, השאיפה דועכת, הכל ממשיך כרגיל. נסחב הלאה.

אך שאיפות שהנן מציאותיות, יוצרות גם דרישה סבירה כלפיי, כלפי עצמי. כי אם זה כן שייך, אם אני יכול; אז למה לא? והרי כל יום אני רק צריך לעשות מה ששייך להיום. אם כן, קדימה, אי אפשר לבזבז אפילו יום אחד לבטלה, כי לכל יום יש את תפקידו המיוחד. אולי הצעד הוא קטן. אך, כפי שהתבטא פתגם עתיק יומין: גם מסע של אלפי קילומטר מתחיל בצעד אחד קטן!

'כל יום צעד אחד' – מקטין את הדרישה, כי לא צריך לטפל בהכל בבת אחת. אבל ממילא גם מגדיל את עוצמת הדרישה, כי כבר מדובר בדבר שבתחום השגתי.

'כל יום צעד אחד' אמנם מקטין את החלום, כי כמה הוא כבר יוכל לשנות. אבל מאידך הוא יוצר התחייבות אמיתית, כי הרי אני ודאי יכול ומסוגל לצעוד אותו.

ולכן, לדעתי, זהו אחד המשפטים היפים ביותר, הממצים ביותר, שראיתי אי פעם אודות הגישה הבריאה לחיים. משפט שנותן תקוה ונוטע שאיפה; משפט שאינו נותן להירדם ולהתנוון.

אולי כדאי לתלות את המשפט במקום בולט ומשמעותי (כמו, לדוגמא, על המקרר. עדיף בצד החיצוני.):

 

"אם הייתי יכול להתקדם היום רק צעד אחד קדימה ... איזה צעד הייתי עושה?"