לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




היום יום... – על משמעותו של עוד 'יום' בחיים של 70 שנה

היום יום... – על משמעותו של עוד 'יום' בחיים של 70 שנה

מה משמעותו של עוד 'יום' בחיים הנמשכים על פני שבעים שנה?

מאת

רבות נתלבטתי אם כותרת המאמר (''היום יום'') תהיה עם שלש נקודות אחריה, או שמא בלי. הבדל משמעותי יש בין שתי האופציות; ברשותכם, אסביר את כוונתי.

אחד מגדולי בעלי ההגות של יהדות דורנו היה הגאון רבי יצחק הוטנר זצ''ל. חדות תפיסתו ועומק מחשבתיו ניכרים הם מיד לכל המעיין בספריו – ''פחד יצחק'' על מועדי ישראל – אפילו בעיון קל. יכולת מיוחדת היתה לו, להגדיר ענינים גדולים החובקים זרועות עולם, במשפט קצר וממצה. והריני להציג בפניכם משפט אחד מן הסוג האמור.

 

''ספר המוסר הטוב ביותר, הוא לוח שנה'', אמר.

 

עד כאן תוכן דבריו. אכן!

יום הולך ויום נוסף חולף, כל משבצת בלוח השנה מייצגת 'יום' שפעם עוד היה חלק מחלום העתיד, ובסופו נגוז הוא בזכרונות העבר – חלף הלך לו.

ימי שנותינו שבעים שנה, ואם חלומכם להגיע ל'גבורות' – נוסיף עוד עשר לסכום האמור. בסופו של דבר, אם נצרף לערימה את כל לוחות השנה שעוברים במשך החיים, לוח אחד לכל שנה, תווצר ערימה בעלת גודל ממוצע, לא ענקית. וזהו. הזמן מוגבל. כל משבצת יומית תורמת את חלקה, לקראת הסך הכולל של ערימת לוחות שנה...

קצת נסחפתי בתיאור, אבל אקוה שמסר הובהר בזה. כל החיים כולם הם יום ועוד יום, המצטרפים לפסיפס כולל של 'חיים' שלמים.

מלת מפתח היא זו – 'חיים'.

מה אתם עושים בחייכם? לקראת מה אתם צועדים?

האם יש לכם מטרה נעלית כלשהי? או שמא רק לישון, לאכול, לעסוק בצורכי קיום מינימליים, וחוזר חלילה?

מה יאמרו (אם יורשה לי קצת בחריפות) בהלויה שלכם?

מה יאמרו (אם יורשה לי קצת בחריפות) בהלויה שלכם? שם עורכים סיכום די אמיתי מההישגים, מה'פלוסים'; שם גם חושבים (לפחות בלב) על ה'מינוסים'.

האם אתם מרוצים מן הסיכום הכללי העומד להיות לכם 'שם'?

מחשבות אלו, אכן 'כבדות' הן... כלום זה פוטר אותנו מלחשוב אותן?

מחשבות אלו גם מדכאות מעט. האמנם? אותי הן לא מדכאות בכלל. להיפך, זה ממריץ אותי מאד! הזמן מוגבל, הזמן זורם, הזמן מתקדם ללא הרף וללא רחמים. אין ברירה, צריך למקד בצורה הברורה ביותר לאיזו מטרה מתקדמים, ולעשות את כל אשר ביכלתנו להגשים מטרה זו!

כל יום דורש לנצל אותו עד תום, לעשות בו את המקסימום.

אכן, ''ספר המוסר הטוב ביותר, הוא לוח שנה''!

מצויים אנו בימי ספירת העומר, כאשר במשך כחודש וחצי אומרים מידי לילה: ''היום יום ... בעומר''. תזכורת שהזמן מתקדם, שצריך לחשוב במונחים של מקסימום, שלא לשקוט על השמרים. להשקיף על כל יום מתוך משקפי הנצח אליהם אנו חותרים.

אה, כמעט שכחתי, מה עם ה'שלש נקודות'?

כאשר כותבים את הכותרת עם שלש נקודות, הרי זה נראה כציטוט תחילת הנוסח של ספירת העומר. לא לזה כוונתי. אין הכוונה כאן אלא להציג שכל יום הוא ''יום'', על כל המשתמע מכך. בין בימי הספירה, ובין במשך כל השנה כולה. כל יום מייצג חלק מן החיים, חלק הקובע ברכה לעצמו.

''היום'' (הוא) ''יום''!!!

 

6/2/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-7 דיונים

(7) צהלה מירושלים, 24/6/2011 09:42

חבדניק

לפי הכותרת, חשבתי, שכבודו חבדניק, כי לחבדניקים יש ספר, הנקרא: "היום יום..." (שלוש הנקודות הן במקור!). וההמשך אינו חייב להיות: "אחד לעומר". ההמשך יכול להיות גם: "ששי, כב' סיון, התשע"א" או: "ששי, שבו הלויים היו אומרים..."! זה לוח שנה ובכל יום כתוב מאמר מדברי רבני חבד!

(6) אנונימי, 8/2/2011 04:57

לאישה בת ה-50 מהשומרון

זכרי אימרה חשובה-אין שום ייאוש בעולם כלל! יש המון מקומות שמחפשים מתנדבים בכול מיני תחומים -הזמן הפנוי הזה עד שתמצאי עבודה,יכול לשמש אותך לתת מעצמך .חברותייך שבחרו להתנתק יכולות להתחלף בחברות אחרות מתאימות יותר כי בשעה קשה נמדדת חברות ולא בשעה של שמחה .אישה יקרה,תצליחי.אל תוותרי .

(5) אנונימי, 7/2/2011 18:13

היום יום...

היום יום ... הוא ספר של האדמו"ר הרי"צ מליובאוויטש. שווה לבדוק למה הוא כן בחר לקרוא לספרו בשם זה דווקא עם 3 נקודות...

(4) אנונימי, 6/2/2011 13:56

ומה עם למי שאין במה למלא את היום ?

כבוד הרב , קראתי את המאמר ואני מסכימה שצריך למלא את היום כמו שהרב כתב . אולם מה תעשה אישה כמוני בת 50 מובטלת , לא מוצאת שום תעסוקה . (אני גרה בישוב בשומרון) כל החברות שלי עזבו אותי פוחדות ממני שמא ידבק בהם משהו מצרותי . במה כבר נשאר לי למלא את היום , לא מצאתי אף מאמר באף אתר שדן בנושא הנשים שמפוטרות בגילי . לא אכחיש אני אחרי יותר מחצי שנה אבדה תקוותי ואני חושבת שאני אפילו בדיכאון מהבדידות וחוסר התעסוקה . האם יש לרב תשובה /פיתרון למצבי ? תודה .

אנונימי, 9/6/2013 12:42

מה שהייתי עושה במקומך-

הייתי מבשלת ארוחות ליד אליעזר למשל, הולכת להתנדב ביד שרה וכו'.

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub