אם אכן נתקעת ב''לימון'', לא במשמעותו המילולית אלא במובן של קושי ומכשול, אל תתן לזה להעכיר את מצב הרוח שלך. או, לפחות, המתן עד גמר קריאת הקטע שלפניך, ואז תחליט.

כי כולם יודעים, שבלי לימונים אין מיץ לימונים, וללא המיץ הנ''ל – גם אין לימונדה. על אף כל המחשבות המשוטטות במוחי, מעולם לא היה לי אפילו חלום על עולם נטול לימונדה!

בהתאם לקביעה זו, חידש מישהו אימרה, וכה היו דבריו:

 

אם יצא לך לימון, עשה לימונדה!

 

או, במילים פשוטות ועממיות: אפשר להפוך כשלון לנצחון, והפסד להצלחה. אנשים גדולים אינם אלו שמעולם לא נכשלו, אין מציאות כזו. אלא, הם אלו שהשכילו לנצל את המצב ולפעול לקראת הצלחה גם כשהיה קשה ובסוף הצליחו. כי לעולם אינך יודע מאין תבוא הישועה.

מילים שכאלה חשובות הן במיוחד בזמנים טרופים אלו, בהם כל כך מתרבות הצרות מבית ומחוץ.

ברשותכם, אם כן, סיפור קטן ופשוט שחימם את לבי, ויצר רגשות תקוה – שהם תמיד בגדר מוצר נצרך.

הסיפור הוא אודות הגאון רבי בצלאל ז'ולטי ז''ל, רבה הראשי של ירושלים. מאדם במשרה כה מכובדת, מצפים שליטה מלאה בכל מקצועות היהדות, בש''ס ופוסקים. ואכן הוא היה כזה. אף על פי כן, אפשר להבין שיש חלקים מסויימים היו ברורים היו לו יותר מאשר חלקים אחרים. לגיטימי.

וכך נמסר בשמו, שמסכת מסויימת, 'בבא בתרא' נדמה לי, היא הברורה אצלו ביותר מכל הש''ס, והסיבה לכך היא המשמעותית לעניננו.

רק אחר זמן נתגלה לעיניו, שה'הקרבה' הזו הניבה את פריה המבורך, ותרמה לו תרומה משמעותית.

בתקופת היותו תלמיד, הגיע לישיבה בחור חלש מאד. עד כדי כך, שלא היה מי שהסכים ללמוד עמו ב'חברותא', לא נמצא אפילו אחד שיתרצה לעבור את ה'סיוט' של הסברת דברים שוב ושוב.

הבחור בצלאל, שבהחלט לא חלש היה בלימוד, אלא אדרבה – היה נחשב מבחירי הישיבה, הוא דוקא כן הסכים. חסד אמיתי עם הזולת... כדאי להקריב עבור מצוה מיוחדת כזו. ואכן הוא הקריב, הקריב את התקדמותו בלימודו, וללא ליאות הסביר לבחור שוב ושוב את מה שהיה צריך ביאור וליבון.

רק אחר זמן נתגלה לעיניו, שה'הקרבה' הזו הניבה את פריה המבורך, ותרמה לו תרומה משמעותית. כי דוקא משום שהוצרך לחזור ולהסביר, לפשט וללבן, לחזור שוב ושוב, זה תרם יותר מכל לידיעת הנושא הנלמד. זה מה שגרם שתהיה מסכת 'בבא בתרא' המסכת שבה ידיעותיו שולטות בבהירות המרובה ביותר.

מסקנת הדברים?

אולי ניתן להצביע על חשיבותו של הסיוע לזולת, אפילו כשדרושה לשם כך הקרבה. מן הסתם יש עוד לקחי חיים שראויים ללמדם מסיפור קטן (אך משמעותי) זה. אולם בהקשר שלנו, ההדגשה היא אחרת.

כי ודאי שמחשבה ראשונה אודות לימוד עם בחור חלש קובעת, שהפסד יש כאן, ועדיף היה – לפחות מבחינת התקדמות והצלחה בלימוד – ללמוד דוקא עם בחור מוצלח ושנון. אמנם, רק במבט לאחור ניתן לראות את הכל באור אחר, ושדוקא הנקודה הנראית בעייתית במיוחד – היא זו שדוקא תרמה להצלחה, שגרמה הטבה שלא היתה מגיעה לולא הקושי והצורך להתגבר עליה.

אין ה'בעיה' שבסיפור זה אלא דוגמא לכל מיני קשיים שונים ומשונים. ואם כך, גם מוסר ההשכל שבו שייך להרבה מאד קשיים אפשריים.

הבה נקוה ונאחל, שתמיד נזכה בסופו של דבר לראות גם את הטוב שיוצא מה'רע'. את הלימונדה המתוקה שבאה מסחיטת הלימון החמוץ...