כשהמחשבות נודדות להן, כשדמיונות וורודים של עולם קסום ומלא שמחה חולפות במוחך, על מה אתה חושב?

לא התכוונתי לשאלה עמוקה מדי, אבל בודאי שהתשובה כוללת, איך נקרא לזה, 'ספונטניות'. רגש של רגעיות תוססת, של הוואי ההווה, של חופש משיגרת היום-יום, כל זה 'על בטוח' מרכיב את אותן חלומות נעימים.

לעומת זאת, באה המילה 'סדר'. היא נתפשת כהיפך גמור למושג שתואר לעיל. סדר הוא יומיומי, קבוע, קצת 'מרובע'...

שיגרה, שעמום, סחבת...

לפעמים הסדר הקבוע – יתכן ותוכנו עוד גרוע מן המילים שהזכרנו (מקוה שלא אצלך), אבל גם מה שכן הוזכר הוא גרוע דיו.

כשנשווה את הנתונים שהובאו עד כה, הרי בשטחיות המחשבה נוכל להסיק ששני הפכים הם אלה:

'סדר' לעומת 'ספונטניות', ואם כך – גם 'סדר' לעומת 'שמחה'.

ולכך בא מאמר קצר זה, לומר שזו טעות גדולה, נוראה, טראגית (טוב, קצת הגזמתי. אמנם נסחפתי, אבל זה היה ספונטני!).

ספונטניות בלי סדר היא עראית מאד, אין לה קיום. הכוחות המתפזרים ללא הכוונה מתבזבזים וכלים, והמלאי אוזל במהרה. ואז באה ריקנות, וואקום, המביא את היגון המתיש של חסרון הגובל בחדלון. ולעומת מה שמצינו בספרי צדיקים על 'יתרון האור מן החושך', שהיתרון של אור הוא במיוחד כשהוא בא מן (מתוך) החושך, ואור כזה מאיר ומבהיק הוא הרבה יותר מכל אור אחר, כיון שמיד אחר החושך הוא בא.

כך גם ההיפך הוא הנכון. החושך המחשיך ביותר הוא זה הבא מן האור. הניגוד הזה גורם תחושה כה מוחשית של חושך (על כל המשתמע ממילה קודרת זו), שהאור שקדם לה רק מגביר את העצב הבא בהמשך. על אף כלליות הדברים, אני מניח שהקורא הנבון מבין את המכוון. אם לא, גש לאדם העצוב הבא שייקלע לדרכך, זה שמסתובב בחוסר מעש – ובחוסר משווע של שביעות רצון מן החיים, והוא אולי יסביר לך יותר (או ימחיש בצורה שרק הוא יכול).

ממילא, וכאן מגיעה הנקודה, שניהם נצרכים. הספונטניות גם לה יש מגבלות, והיא צריכה להיות בתוך הסדר, בתחומים ברורים ועם קוים מנחים.

בעצם, הכל מתחיל מן הסדר. לדעת מאין אתה בא, לאן אתה הולך, ומה עליך לעשות בין זה לזה. עד כמה שיש טבע אנושי לרצות לפרוק את העול של הקביעות והסדר, דוקא פריקת העול תוכל לגרור את התוצאות ההפוכות מן המטרה הנכספת. אין עול כבד יותר מאשר חוסר עול טוטאלי. זהו מצב שאין אפשרות לנווט את הכוחות לכיוון יעיל כלשהו, ואז נשארים עם כוחות בלתי מנוצלים – ועם חושך בנפש.

מקורן של רעיונות אלו אינו מן התחום הרעיוני, ההיפך הוא הנכון: דוקא עולם המעש מראה כיצד פורקי עול-הסדר, המחפשים שמחה צוהלת, נשארים בחוסר כל ביחס למטרה אותה חיפשו.

אם הסדר מעיק, יש לתכנן איך לשלב אותו בקצת יותר ספונטניות מרעננת, בקצת חיות הנצרכת כאוויר לנשימה. כי גם יותר מדי סדר יכול להיות כבד יתר על המידה. אדם מתמרד נגד הסדר המעיק.

אך אל נא תתפתה לפרוק את הסדר לגמרי, כי אחר כך קשה להחזיר את הסדר האבוד. חפש ספונטניות המשולבת עם הסדר, ותמיד תשרה הסימחה במעונך!