''צריך להעריך את הברכות שקיבלנו בחיים. יש אנשים עוד הרבה יותר מסכנים, וצריך לשמוח על כך שאין לנו את הצרות שלהם''.

הדברים הללו כל כך נכונים ומוסכמים, וחשבתי שאולי הם כבר קצת נדושים מרוב פרסומם, ומכך שכולם מזכירים אותם תמיד. אך נראה לי שבכל אופן יהיה כאן קצת חידוש, כשאגלה לכם ממי שמעתי את הציטוט. כי קורה שאותם הדברים כבר נשמעים אחרת כשיודעים מי אמר אותם.

ובכן, המשפט נאמר על ידי בחור עיוור. ולא עיוור מלידה, שמעולם לא עמד על תענוגו הפשוט של ראיית העולם; אלא, בחור שהתעוור אחרי גיל 20 ממחלה כלשהי, אחרי שהוא הספיק כבר לראות הרבה יופי. זריחות ושקיעות רבות ראו עיניו קודם מחלתו, והיום – כבר כמה שנים – הוא לא מסוגל אפילו להבחין בין אור לחושך, בין יום ללילה.

והוא זה שאמר לי איך יש אנשים מסכנים בעולם, ושרחמנות עליהם, ושאנחנו צריכים להודות על כל מה שזכינו לקבל, על כל הטוב שנתן לנו הבורא'.

כשהוא אמר את זה, זה נשמע אחרת.

כל הצרות היומיומיות שלנו הן באמת לא רציניות, בהשוואה. וממילא, גם כשישנן צרות שכאלה אצלנו, עדיין יש לנו המון על מה להודות. וזה משנה את כל המבט על החיים.

ידידי העיוור: למרות שאינך רואה כלום, אתה זוכה להביט על העולם בעיניים בריאות!