באחת הפעמים (הבודדות) שהחלטתי לקנות פלאפל מהחנות, הצחיקה אותי האמירה של המוכר שליוותה את הגשת המנה: יחד עם הגשת המאכל, הוא צירף את ברכתו 'שיהיה לבריאות'...

שמה יהיה לבריאות, הפלאפל? ברצינות?

אז ברשותכם, כמה מילים על הנושא.

בריאות זה דבר שכל בר דעת מסכים אודות חשיבותו, זהו ממש האלף בית של הכל, כשאין בריאות אז גם כל שאר ברכות החיים נשארות ללא מימוש אמיתי. פלא הוא בעיני, אפוא - אבל זו מציאות קיימת ואמיתית - שדווקא מהאלף בית הזה נוטים להעלים עין. רק תסתכלו כמה אנשים עדיין מעשנים (ואמא שלי אמרה לי במפורש שזה לא בריא!). ומצד שני, מכון הכושר השכונתי, אם כי איננו ריק, לא ממש גורף השתתפות המונית לשימוש בשירותיו הטובים (והסמכות שצוטטה לעיל טוענת גם שהתעמלות זה דבר בריא).

את פתרון החידה מצאתי בדבריו העתיקים של הרמב"ם (הלכות דעות פרק ד ), שאחרי שהוא נתן רשימה ארוכה של מאכלים שיש להימנע מאכילתם, הוא דקדק לכתוב:

 

"ואדם שהוא חכם וכובש את יצרו ולא ימשך אחר תאוותו ולא יאכל מן הנזכרים כלום אלא אם נצרך להם לרפואה הרי זה גיבור".

 

"הרי זה גיבור!".

גבורה מיוחדת נצרכת לאדם, כדי מה? לאכול רק בריא? להימנע מלאכול דברים שיפחיתו מכוחו, יגזלו את בריאותו, ימנעו ממנו את הצורך הבסיסי ביותר שיש לאדם בחיים? "גיבור" קראנו לו? התשובה היא כן, אכן כך. כי קיים איזה יצר של הרס עצמי באדם, שמושך אותו להנהגה מזיקה. או, אם נציג את הדברים בצורה מעודנת יותר, הקפדה על בריאות דורשת יוזמה ועקביות; מלחמה בתאוות שונות, בעצלות, בתענוגות תבל. אין מלחמה זו קלה כלל ועיקר. איך קראנו למי שמצליח בזה? "הרי זה גיבור!".

כדאי בשלב זה לסכם את הלקח המעשי מהדברים האמורים. לא התכוונתי לשכנע אתכם שהנושא חשוב, זה אלמנטרי מדי. גם לא התכוונתי שמעתה תגישו לאורחים רק גזר מקולף (אם כי אם תנסו את זה, זה יכול להיות חוויה. אולי. תודיעו לי מה קרה בסוף).

אבל באתי להצביע על הקושי בשמירת הנהגה שהיא כה מרכזית. וכאשר נדע שיש כאן קושי, נתעורר למלחמה עיקשת בנושא חשוב זה, ולא נזניח אותו. וגם אם נכשלנו, נדע שכך היא דרכה של מלחמה, ואין עצה אלא להישיר מבט ולצאת במלחמת תנופה ובהתגברות על הצד שכנגד.

ואל תשכחו, כשתגישו את הגזר לאורח, לאחל: "שיהיה לבריאות!".