"שלום עליכם, מה השם שלך, מה אתה עושה בחיים?"

"שמי כך וכך, ואני עורך דין / רופא / סנדלר / ראש ממשלה (מחק את המיותר).

דומני, שמנהג מקובל הוא להשתמש במקצוע כצורה לתאור של האדם את עצמו.

ואכן, זו הבעיה! משום שאדם מתחיל לראות את עצמו במונחים של המקצוע בו הוא בחר. ואז, מתרגל הוא גם להגדיר בכך את מהותו. מבט שכזה משבש את הרוממות האמיתית של בן-האנוש. הרי האמת היא כי הרופא אינו חשוב יותר מנהג המונית, והנהג אינו נחות מן הרופא. וכך גם לגבי כל המקצועות (סנדלר וראש ממשלה, לדוגמא).

חשיבותו של אדם נמדדת רק במידה בה הוא ממלא את תפקידו בעולם, ומצליח בביצוע המשימות שעבורן הוא נברא. זה, ורק זה, הוא המדד האמיתי.

אין זו נקודת מבט תאורטית גרידא. יש לה גם השלכות מעשיות. כאשר רופא/מנהל/חבר כנסת יידע שהוא רק שליח, ושאין החשיבות שלו ושאינה שייכת לו – אלא תפקידו הוא רק הזדמנות שניתנה לו לסייע לאנושות, יהיה היחס שלו למילוי התפקיד שונה בצורה משמעותית. כי היותו חבר כנסת (לדוגמא) אינו 'הוא', אלא אך ורק משלוח ידו. המעלה איננה בבעלותו, אלא מצב שחובה עליו לנצלו עד תום לטובה. וההבדל ביניהם, הוא כמרחקו של מזרח ממערב.

בעולם העסקים, קיים הביטוי 'כמה הוא שווה?' כאשר הכוונה היא בירור ערכו הכספי של אדם מסוים.

קצת מעליב, לטעמי, ומראה על שטחיות. אם ישאלו עלי 'מה הוא שווה', הייתי רוצה שיתייחסו לערך האמיתי שלי כאדם, לא לכמות הכסף שיש לי בבנק. בפרט כשאני בחובות, מפני שאז התשובה עלולה להיות שהשווי שלי נמדד במינוס!

הערך האמיתי של האדם איננו מוגדר על ידי משלוח ידו, ולא באם הוא עשיר או עני, ולצערי, אין רעיון בסיסי זה מובן דיו בתרבות המערב.

נקודה למחשבה!!