רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

החיים כתיאטרון בובות

כ״ט בשבט ה׳תשע״ו כ״ט בשבט ה׳תשע״ו 08/02/2016 | מאת ענת ניז'ינסקי

האתגר הוא לראות את המושך בחוטים, לחוש את החוט ולנסות להבחין לאיזה כוון הוא מושך.

 

 

ילדים אוהבים לצפות בתיאטרון בובות. צופים הם בשקיקה בבובות שחיות בקסם על הבמה. הן קופצות, רוקדות, מדברות ומרגישות. כמו היו ישויות משל עצמן. עם מחשבות משל עצמן ורגשות משל עצמן.

 

הם יושבים על ברכי הוריהם. דרוכים. עוקבים בריכוז. צוחקים בקול כשמצחיק. בסוף ההצגה כל הבובות עומדות בשורה אחת ומשתחוות. מחיאות כפיים סוערות של ילדים נלהבים. אין הם מודעים לאלה המושכים בחוטים השקופים ומעניקים לבובות את החיות בכוח משיכתם.

בעולם הזה כולנו בבחינת בובות שמחוברות בחוטים שקופים ליד נעלמת. נכון, ניתנה לנו בחירה חופשית, לעשות כרצוננו בתחום הערכי, המוסרי, אך בסופו של דבר ידו הנעלמת של הבורא קובעת את הסיטואציות, כמו גם את יכולת הביצוע של החלטותינו. אומנם עינינו עצומות ולא רואות את החוטים, אך מדי פעם אנו מרגישים במשיכתם, אולי אף יותר ממה שהדעת סובלת. אם רק יהיה לנו אומץ לפקוח את העיניים, נוכל להבחין בחוטים היוצאים מתוך גופינו ונשמותינו.

 

בעולם הזה כולנו קצת דומים לילדים קטנים שלא תמיד רואים (או לא רוצים לראות...) את התמונה הכוללת . אילו רק היינו מבינים בכמה חוטים צריך למשוך על מנת שנתעורר בבוקר

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן