מי אנוכי שאתווכח עם שר במדינת ישראל? ובפרט כאשר השר המדובר הוא שר החינוך – הממונה (בה"א הידיעה) על כל החינוך של כל המדינה, ועוד כאשר הנושא המדובר הוא... חינוך!

קטונתי.

אכן, אין בדעתי להתווכח. אבל לשאול מותר. ואת זה אעשה.
 

"שר החינוך: כולנו אשמים"

זהו ציטוט של כותרת ראשית בעיתון ידיעות אחרונות, מיום רביעי כ"ד באדר ב' תשע''ד (26.3.2014). מישהו השאיר את העיתון באוטובוס בינעירוני בו נסעתי, והכותרת תפסה את עיני (כנראה זו היתה המטרה). הרמתי וקראתי.

מדובר בפרשייה מגעילה ומזעזעת. אונס קבוצתי של 9 נערים, בנערה בת 13. לא ניכנס לפרטים הקטנים. באמת עדיף כך. מה שרלוונטי למאמר זה הוא תגובתו של שר החינוך – כפי שהוא מצוטט שם. ובכך נתמקד. הנה מספר נקודות מדבריו:

"כולנו אשמים".

"הבעיה אינה רק של מערכת החינוך, החברה הישראלית זקוקה לחשבון נפש כדי לעצור את התדרדרות הנוער".

"אנחנו חייבים לעשות חשבון נפש לאומי, וזו תהיה טעות לחשוב שאלה בעיות של מערכת החינוך".

"זו משימה חברתית של כולנו להתכנס פנימה ולעסוק בתיקון המידות".

סוף ציטוט. ומכאן, תגובות ותהיות שלי.

"כולנו אשמים". האומנם כן? דומני שמי שקורא את המשפט הזה, מתרשם ומסיק את ההיפך הגמור. כי האמת היא, שאם כולם אשמים, אז בעצם אף אחד לא אשם. כל אחד יוכל בלב שקט להפנות אצבע מאשימה כלפי כ-ו-ל-ם, ואם כך "מה אתה רוצה ממני?".

אך לא זו הנקודה העיקרית. העיקר הוא, שבעצם אין לי שום צורך למצוא מי אשם. מה איכפת לי? מציאת ה'אשם' חשובה כדי לדעת למי לתת עונש. וכי צריך לשפוט או להעניש את החברה? את משרד החינוך? את התקשורת? את כל אזרחי המדינה? לא רלוונטי.
 

* * *

מהי, אם כן, הנקודה העיקרית?

אההה, העיקר הוא לדעת מה לתקן. וכיון ששר החינוך נתן הנחיות, ננסה להבין אותן.

"אנחנו חייבים לעשות חשבון נפש לאומי, וזו תהיה טעות לחשוב שאלה בעיות של מערכת החינוך".

לא הבנתי.

איך עושים "חשבון נפש לאומי"? האם כל בני העיר יתכנסו כדי לדון מה לעשות? האם התקשורת תודיע שצריך שינוי כיוון דרסטי? האם ראש הממשלה יודיע שמכאן ואילך מתנהגים יותר יפה?

לא אטעה אם אסכם, וכולנו נוכל להסכים לכך, שמדובר בצעד שמבחינה מעשית לעולם (לעולם!) לא יקרה.

האמת היא, שאני מכיר רק מערכת אחת שיכולה באמת לתקן (אם תרצה בכך), וזו – מערכת החינוך.

אך "זו תהיה טעות לחשוב שאלה בעיות של מערכת החינוך" (ציטוט דברי השר).

אני כנראה טועה בטעות הזו – אך אינני מבין מדוע היא טעות.

כי אם אותי תשאלו, הייתי אומר שזו בדיוק המערכת שצריכה הכי להזדעזע מכאלה מקרים, והיא זו שצריכה לנסות לתקן. שם הוא השורש.

אז בעצם, אם אני קורא נכון 'בין השורות' (ולא צריך להיות גאון בשביל זה), מה ששר החינוך בעצם אומר הוא: כולם נכשלו. כולם צריכים לעשות חשבון נפש. וממילא (וכאן מגיע החלק ש'בין השורות') ממשרד החינוך אל תצפו לשינויים, כי שינויים משמעותיים שם – לא יהיו.

חבל, חבל!
 

* * *

הייתי מציע, לנסות תגובה אחרת.

לפעם הבאה, הייתי מציע לומר, שמשרד החינוך יעשה כמיטב יכולתו לשנות, לשפר, להסיק מסקנות. ושתוך כדי כך, משרד החינוך קורא לשאר הציבור להטות שכם. לעיתונות, לתקשורת האלקטרונית, למפיקי הסרטים, והרשימה עוד ארוכה. כי אם ננסה כולנו יחד, נצליח.

הייתי מציע, שבמקום לתת נימוק שמטרתו למנוע שינויים ולהשבית כל רצון לשיפור; לתת תגובה שמטרתה לעודד בדיוק את השינויים שהתגובה הנוכחית משתיקה ומונעת.

ולמה אני מציע זאת ל'פעם הבאה'? למה לפתוח פה לשטן; למה לדבר על אפשרות בכלל שזה יקרה שוב?

כי שם ב'ידיעות אחרונות' יש רשימה של מקרים קודמים שכאלה. וזו – הפעם הרביעית בתשעת החודשים האחרונים!! האומנם נוכל להניח שזו הפעם האחרונה?

הלוואי.

יש לי רשימה ארוכה של שאלות נוספות, אבל באמת יש כאן כבר די והותר למאמר אחד.

שאלות נוספות יבואו, אולי, במאמר שייכתב על המקרה הבא, שאני מקווה שלא יקרה, אבל בעומק לבי, אינני בטוח שאכן כך יהיה...