אריאל שרון ז"ל לא היה אדם דתי בשום מובן של המילה. הוא היה איש צבא, ואחר כך איש פוליטיקה. הוא הטביע את חותמו על הציבור הישראלי בכל מיני דרכים, אבל דת לא היתה אחת מהן.

דרכו בפוליטיקה היתה שנויה במחלוקת, אבל לא על זה אני רוצה לכתוב כאן. אני דווקא רוצה ללמוד ממנו כיצד יש להתייחס באופן הראוי לנושא 'דת', ובתקווה להציג דברים שאמורים להיות מוסכמים על כולם. זו בעצם עיקר כוונתי – להראות את הנקודה המאחדת שנמצאת כאן (או, יותר נכון, אמורה להימצא).

דת היא תמיד נושא טעון במדינתנו, לאחרונה עוד יותר מתמיד, ודומני שיש לקח עמוק ללמוד מדרכו של אריאל שרון בנושא זה, למרות שלא היה דתי. או, יותר נכון – בגלל זה.

נציין שני ציטוטים בעניין. הראשון מצוי בדברי ההקדמה לספר "הנחת יסוד".

ספר זה נכתב על ידי הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, בהיותו הרב הראשי של מדינת ישראל. בספרו הוא מבאר בבהירות נפלאה את יסודות היהדות, עבור מי שאינו יודע – וצמא לדעת. בהקדמה, הוא כותב את הסיפור הבא:

"יומיים בטרם התמוטט ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, הוא התקשר אלי כדי להעלות נושא זה. כשעה לפני הדלקת הנרות בערב שבת היה הדבר. "אני נכנס לצנתור בראשית השבוע הבא ואשהה יום אחד בבית החולים. עם שובי לעבודתי למחרת, מבקש אני ליצור עמך קשר ולקבוע פגישת עבודה בנושא כאוב שמדאיג אותי ביותר. בנוסף לבעיות הביטחון והכלכלה יש לנו שתי בעיות מהותיות, והן: הניתוק בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל, והניתוק של הנוער מן המסורת היהודית. אם חלק גדול של הנוער יודע כי 'מעריב' הנו שם של עיתון יומי ואינו יודע כי זו תפילה יומית שנאמרת בכל ערב זה אלפי שנים, אז יש לנו בעיה" – דברי אריאל שרון.

הטלפון לתיאום הפגישה בין שנינו בשני הנושאים הללו מעולם לא צלצל. נפרדתי ממנו בשיחה זו באיחולי "שבת שלום" ו"רפואה שלימה", ולא ידענו אז כי היתה זו שיחתנו האחרונה.

עד היום מפליא אותי כושר הראייה של מצביא דגול, אשר דואג לא רק לבעיה האיראנית, ליחסים עם סוריה, לשאלה הפלשתינית, לארגוני הטרור, לפער החברתי ולכל בעיות הפנים, אלא חושב על הצורך בהידוק הקשר בין ישראל לתפוצות ובהקמת גשר בין הנוער למורשת היהודית".

(דברי הרב לאו, בשם אריאל שרון)

שנית, נציין את דבריו מעל בימת הכנסת, בשנת תשמ''ה (לפני כמעט שלושים שנה). היה זה כאשר חבר הכנסת דאז מטעם המפד''ל, יהודה בן מאיר, דרש לחשוף את ההבטחות שהעניק אריאל שרון בשמו של בגין תמורת הצטרפות לקואליציה. לאחר ויכוח פומבי בין בן מאיר לבין בגין, נטל אריאל שרון את רשות הדיבור ואמר את הדברים הנוקבים הבאים שהביאו לסיום הויכוח:

"אף אחד לא יחשוב שאינני יודע את משמעות הצבא וחשיבותו, אבל אני יכול לומר לך, יהודה בן מאיר, שאם לא תהיה 'אגודת ישראל' אז בעוד שלושים שנה לא תהיה 'מפד''ל'. ואם לא תהיינה ישיבות לא יהיה עם ישראל!". סוף ציטוט.

הרבה יש ללמוד משני הציטוטים שהובאו כאן. לקחים שנצרכים היום בזירה הציבורית כאוויר לנשימה.

  • למדנו שגם כשיש מחלוקת, צריך לדעת איך להתייחס לצד השני. ושצריך להעריך את מעלותיו.

  • למדנו שגם מי שאינו שומר תורה ומצוות, יכול להבין שיש בהם – בשמירת המצוות, ובאנשים ששומרים אותן – צורך לאומי; ושראוי שהעם כולו, חילונים כדתיים, יכירו בתרומה הייחודית של לומדי התורה ומקיימה, לכל העם.

  • למדנו, שאם חשוב לנו לשמור על צביונו של עם ישראל ולמנוע התבוללות, אזי הדרך לכך היא על ידי חיזוק הזהות היהודית; ואין אפשרות להשיג חיזוק שכזה בפניה לפסיכולוגים או לפרסומאים, אלא בפניה לאישיות תורנית. כי אין שום דרך שתחזק את הזהות היהודית מלבד המסורת היהודית.

בתוך כל הדברים שנכתבו אודות אריאל שרון, אני מניח שדווקא נקודות אלו לא זכו לתשומת הלב הראויה.

חבל!