היהדות רלוונטית לכל דבר ולכל תחום בחיים, כולל בין היתר הליכה לשירותים. חכמים קבעו שלאחר עשיית צרכים יש לומר ברכה – ברכת "אשר יצר".

תוכן הברכה הוא, ההכרה בחכמה הגלומה בבריאתו של האדם, באבריו העשויים בדיוק נפלא, שכל אחד מהם ממלא תפקיד מסוים ומוגדר, במערכות הפנימיות – ובהן מערכת העיכול.

הברכה נועדה להזכיר לנו לא לקחת את פעילות המערכת כמובנת מאליה. מי שעבר קושי במערכת זו, בוודאי מעריך את גודל העניין כשהכול פועל כמו שצריך. דברו עם גסטרואנטרלוג (רופא לבעיות במערכת העיכול) ותשמעו כמה סיבוכים יכולים להיות, ובאיזו מערכת מופלאה מדובר. וכשיש אדם נבון שיכול להבין דברים בצורה עמוקה, הוא לא צריך לחוות את הקשיים בעצמו; מספיקה לו הידיעה אודות צרות של אחרים. 

נתמקד בשתי נקודות למחשבה השייכות לנוסח ברכת "אשר יצר".

חכמה

תחילתה של הברכה היא "אשר יצר את האדם בחכמה...". באיזו ''חכמה'' מדובר?

מפרש השלחן ערוך (סימן ו') "אשר יצר את האדם בחכמה – שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואחר כך בראוֹ".

פלא הוא, שהמזון של האדם מותקן ומותאם אליו! הראיתם כזו מורכבות, כזה פלא – במעשה ידי אדם?

התינוק יונק חלב מאמו במשך חדשים רבים, ומזה בלבד הוא גדל – וכל מערכות גופו גדלות. מתווספים לגופו עור, בשר, שרירים, שומן, גידים, שערות, ציפורניים, והכול נעשה מחלב. מכאן, שגופו הקטן יכול לקחת חלב, לפרק אותו ולעשות ממנו עור/שערות/ציפורניים כו'. אבל איך?

אותו הפלא אצל מבוגר – כי מהמאכלים שהוא אוכל, הוא גדל; הגוף מפרק אותם, מרכיב אותם בחזרה, ומהם נעשים עור ובשר ושרירים וכו'.

הרי כאן חכמה א-לוהית מדהימה, שאין דוגמתה במעשה ידי אנוש. "אשר יצר את האדם בחכמה...".

פלא החיים

נתקדם לסופה של הברכה: "ומפליא לעשות". על איזה פלא מדובר? "במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי" (רמ''א שם).

מנין בא כוח ה'חיים'?

מדענים הצליחו לעשות שכפול מדויק של זרע החיטה. אלא, שנשאר בשכפול זה חסרון אחד ('קטן') – הוא אינו צומח.

מה ההבדל בין אדם חי, לבין אדם ברגע שהוא מת? מדוע הלב של הראשון פועם ושל השני לא? הרי אין הבדל ביולוגי ביניהם.

האמת היא – שיש כאן תעלומה! מהו 'כח החיים'? מה גורם לבשר שלי, שהוא מצד עצמו 'דומם', להיות חי?

זהו כוח א-לוהי, שהוא מעבר לרובד ההשגה של בני אדם.

ש"קושר דבר רוחני בדבר גשמי" – "מפליא לעשות"!

כשמעמיקים את המחשבה אודות הפלאים ה'פשוטים', הנראים לעינינו במשך כל החיים ורק מחמת ההרגל למדנו לקחת אותם כמובנים מאליהם, הרי שעולם חדש ומופלא נגלה לנגדנו.

ואולי זו מטרתה של הברכה, לנער אותנו מעט מן ה'הרגל', ומן ההתייחסות לפלאים כדבר המובן מאליו?