המושג "שנאת חינם" מוכר היטב. לצערנו...

שנאת חינם גרמה את הגלות, ועדיין ממשיכה לשהות בינינו כאורחת קבע שאינה רצויה אך מסרבת לעזוב. שנאת חינם היא שנאה ללא הצדקה. שנאה הנובעת מהכללות, דעות קדומות, לב אטום וכדומה.

כבר נאמר, שהתיקון לשנאת חינם הוא: "אהבת חינם". אינני יודע מי אמר זאת ואם יש לזה מקור מוסמך, אך על פניו נראה, שיש בזה הגיון מסוים. יש כאן דבר והיפוכו, ואם "שנאת חינם" היא כה הרסנית ו'אנטי', אזי "אהבת חינם" תהיה ה'אנטי של האנטי', ותביא את הגאולה הנכספת.

אך כאן אני מתוודה: אינני יודע את פירושו של מושג זה.

מהי בעצם "אהבת חינם"? האם זה לאהוב את הזולת סתם כך, ללא סיבה?

אם כך, אין זו אהבה אמיתית, אין לה על מה להסתמך, והיא אינה יכולה להיות בת-קיום. אהבת אמת צריכה להתבסס על סיבה ומקור אמיתיים. אי אפשר לאהוב סתם כך ללא סיבה.

מסופר על רבי שהיו נאספים אליו החסידים בחגים לחיזוק והתעלות. ניגש אליו פעם אחד החסידים, ואמר:

אני רואה שהרבי מחבב מאד את החסידים. צר לי לומר, אך אינני בטוח שזה מוצדק. הנהגתם של החסידים כשהם מגיעים אל הרבי היא כמובן מעולה, והם מקפידים על כל דבר שצריך להקפיד עליו כראוי. אבל אני רואה אותם גם בחיי היום-יום, במסחר בשוק, בחיים האמיתיים. בזמנים אלה, הם אינם מתנהגים באופן שהרבי רגיל לראות. שמא חיבה זו שהרבי מראה להם, מסתמכת על רושם מוטעה, על ההנחה שהם יותר טובים ממה שהם באמת?

הרבי הגיב בשאלה: במה אתה עוסק?

ביהלומים ואבנים יקרות, ענה אותו היהודי.

התוכל להראות לי את הסחורה שלך?

כן בודאי, ענה החסיד והביא את ה'סחורה' שלו, תיק מלא אבנים טובות. הוא שטח את הכל בפני הרבי, והתחיל להסביר אודות טיבה של כל אבן. זו כחולה וזו אדומה, לזו תכונות כאלה וזו שווה כך וכך...

לסיום, הוא הוציא את האבן היקרה ביותר שהיתה לו. יהלום יפהפה. החסיד התחיל להסביר את ייחודה של אבן זו, לבאר את יופייה ומעלותיה הנדירות. הגודל, הצורה, החיתוך, הצחות. וכשראה הרבי שהחסיד בשיא ההתלהבות של ההסבר, הוא אמר בצורה יבשה:

"אינני רואה כאן שום דבר מיוחד".

אה רבי, אמר החסיד בהתלהבות, צריך להיות "מבין באבנים טובות", רק מי ש"מבין" ביהלומים יכול לקלוט את היופי!

אכן, אמר הרבי. צריך גם להיות "מבין" בנשמות של יהודים...

יפה אמר הרבי. כדי לאהוב, צריך להיות "מבין". אך מה פירוש הדבר? צריך להכיר במעלתה של הנשמה. צריך 'לתפוס' שהנשמה של יהודי היא ניצוץ א–לוהי, ושלכן כולנו אחים, ואב אחד לכולנו – הוא אבינו שבשמים.

על בסיס זה, ורק על בסיס זה, אפשר לקיים במלוא העוצמה את מצות "ואהבת לרעך כמוך" בצורה הראויה.

אכן יש אהבה שהיא 'חינם', אבל 'חינם' - רק במובן שאינה נובעת מאיזו טובה שקיבלתי מהזולת. עצם האהבה אינה ללא סיבה. ההיפך הוא הנכון, יש לה סיבה עמוקה ומוצקה. היא נובעת מן ההכרה בכך, שמהותה של הנשמה היא דבר כה נעלה, שאין ברירה אלא לאהוב.

תמיד מתאים לחזק את מידת האהבה לכל יהודי, ובפרט בימים אלה כשאנו מתקרבים לשנה החדשה.

פשוט להרבות באהבת חינם. אבל לא בתור סיסמה בלבד, אלא בהכרה במעלתו של עם ישראל, של כל יהודי שהוא חלק מהייעוד הנעלה של עם זה, בְּיִקרתה של כל נשמה היורדת לעולם כדי לקרב את עם ישראל והעולם כולו לגאולה השלימה.

הבה נקבל עלינו להרבות במצות "ואהבת לרעך כמוך", בצורה המעמיקה והנכונה ביותר. התוצאות בודאי יצדיקו את המאמץ!