לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בגלל הסיפור הזה, אני כאן

בגלל הסיפור הזה, אני כאן

לאחרונה התוודעתי לסיפור הגעתם המופלא ובעל הלקח הרב של סבי וסבתי לארץ ישראל.

מאת

כשנפטרה אמי שושנה רחל מרגולין ע"ה, ישבנו – אנו בני המשפחה – 'שבעה'. תוך כדי ה'שבעה' דובר, מטבע הדברים, אודות מאורעות ושורשי המשפחה, ושמענו מאבי שליט''א אודות אופן הצלתם והגעתם ארצה של הוריו. ובאשר שיש כאן סיפור נפלא עם לקחים רבים, רציתי לשתף אתכם בו.

***

סבי, ר' צבי זונדל מרגולין, נישא לסבתי מרת חנה, בליטא בשנת תרפ''ז (1927). שנים רבות הם ציפו להפקד בזרע של קיימא – ולא זכו לכך.

תחילה, הם דרשו ברופאים בליטא. משלא מצאו להם הרופאים שום מזור ותרופה, הם נסעו מליטא לרוסיה, לעיר הבירה מוסקווה, שם קיוו להיעזר בפרופסורים. אך גם משם לא צמחה ישועה.

כעבור זמן, הם נסעו לברלין שבגרמניה – שם היה המרכז הרפואי המתקדם ביותר בעולם (אינני יודע פרטים אודות נסיעה זו, אלא שיד הדמיון מניחה שלא היתה הפרוטה מצויה בכיסם, באשר יהדות ליטא בכללותה היתה ענייה מאוד. נסיעה זו בודאי עלתה להם דמים מרובים, וכל אחד יכול להבין עד כמה גדולה היתה השקעה זו, וכמה מאמצים הושקעו כדי לספק את כמיהתם לילדים).

אך גם בברלין לא מצאו את אשר בקשה נפשם, והם שבו לליטא במפח נפש

אך גם בברלין לא מצאו את אשר בקשה נפשם, והם שבו לליטא במפח נפש.

היה לסבא שלי חבר שהיה חסיד, ובראותו את המצב הוא הציע ואמר: הלא יש כאן אדמו''ר (רבי חסידי) שאומרים עליו שהוא בעל מופת, מדוע שלא תלך אל האדמו''ר.

השיב הסבא: מה לי ולאדמו''רים, אין זו דרכי ולא כך חונכתי, אני למדתי בישיבות ליטא (אצל ר' ברוך בער בקמניץ), מה פתאום שאלך אל רבי חסידי. כך השיב, ולא הלך.

אלא, שהבעיה עצמה לא באה על תיקונה, ועבר זמן ועדיין לא נושע. אחר כשנתיים הפציר בו שוב החסיד הנ''ל, באומרו: הלא כה הרבה כסף השקעת ברופאים ופרופסורים, ולא יצא מזה כלום... מה איכפת לך ללכת לרבי?

לבסוף נעתר סבי, כי אכן לא היה לו מה להפסיד, והוא הלך לביתו של הרבי. הוא תיאר בית הזועק עניות ודלות. הרבי ישב בחדר שכולו היה מלא ספרים, על יד שולחן רעוע.

כשנכנס סבא – כבדו הרבי לשבת, וכשסיפר את מטרת בואו – אמר לו הרבי: הרי ספר לפניך על השולחן, פתח אותו.

הסבא פתח את הספר, וראה שהוא חומש. אמר לו הרבי: איפה שפתחת – שם תקרא.

והוא קרא, במקום שזה נפתח: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול".

עצור, אמר לו הרבי. קרא רש''י.

והוא קרא ברש''י: "לך לך – להנאתך ולטובתך. ושם אעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה לבנים".

אמר הרבי: זהו, סגור את הספר, זו התשובה שלך. כדוגמת אברהם אבינו בפסוק הזה, כך גם אתה אינך זוכה לבנים בחוץ לארץ. אם רצונך בבנים – עליך להגיע לארץ ישראל, ורק שם תזכה.

החליט הסבא שהוא אכן ימלא אחר הוראה זו, ויעבור לגור בארץ ישראל. אלא, שזו לא היתה משימה פשוטה כלל ועיקר. באותם זמנים שלטו הבריטים בארץ הקודש, ולא נתנו סרטיפיקטים לכניסה לכל דורש.

היה לסבא שלי דוד עשיר באמריקה. אותו דוד הפקיד על שמו של הסבא חמישים אלף דולר (סכום עצום באותם ימים!) בבנק אנגלו-פלסטינה. על סמך זה, הציג הסבא את עצמו כמשקיע זר, והרשות ניתנה לו לבוא ארצה.

בדורנו, אין לנו בכלל מושג מה היה פעם כרוך במילים התמימות 'לנסוע לארץ ישראל'

הוא הגיע ארצה בגפו בשנת תרצ''ו (אחר 9 שנות נישואין). עצם הנסיעה ארצה גם היתה מלווה קשיים וטלטולים רבים, נסיעה ביבשה עד יוון, ואח"כ הפלגה בים עד הגיעו לארץ (בדורנו, כאשר אפשר לעלות על מטוס ולהגיע תוך כמה שעות לכל יעד בעולם, אין לנו בכלל מושג מה היה כרוך במילים התמימות 'לנסוע לארץ ישראל').

אחר ששהה שנה בארץ והיתה לו דירה שכורה, הוא שלח להביא את סבתי מליטא, והיא הגיעה ארצה בשנת תרצ''ז.

בשנת תרצ''ח (אחר 11 שנות נישואין), הם נפקדו בזרע של קיימא: נולדה להם בת, אשר נקרא שמה בישראל (כראוי לנסיבות המאורע) "בת ציון". ושנה לאחר מכן, בשנת תרצ''ט, נולד להם בן וקראו את שמו "מיכאל משה" – הלא הוא אבי מורי.

אחר מספר שנים נולדה להם בת נוספת, ונקרא שמה "ברכה", אלה שלשת הילדים להם הם זכו בארץ הקודש (בשנים שאחר כך, כאשר היה סבי שומע מישהו מתלונן על 'צער גידול בנים', היה מגיב: יש גם צער אחר, והוא הצער של אדם שאין לו בנים, שלא זכה להיפקד כלל. אני חוויתי את שניהם, ומעיד שהצער של 'אי גידול בנים' הוא הרבה יותר חמור מכל הקשיים של הצער של גידול בנים!)

כאשר סבתי נפטרה (בשנת תשנ''ב) מצאו בני המשפחה מכתבים ששפכו אור על המשך מעניין לכל אשר סופר לעיל.

סבא שלי כתב מכתבים לקרובי משפחתו אשר בליטא, ועודד אותם לעלות ארצה: מה לכם לשהות בחו''ל, ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, עזבו נא את כל מה ששם ובואו לארץ הקודש!

הם השיבו, שאכן הם מעוניינים בכך, ואף יעשו מה שנחוץ כדי להגשים את החלום הזה. אלא, שיש להם בתים ועסקים בחו''ל, והם רוצים קודם לסיים את העסקים, ואז ימכרו את הבתים – ויעלו.

כולנו יודעים, ש'לסיים את העסקים' לפעמים לקוח הרבה מאוד זמן... וטרם שהם הספיקו להגשים את החלום הזה, עלה היטלר ימ''ש לשלטון, ופרצה המלחמה. ולא נשאר שריד לכל המשפחה הענפה, מלבד סבי וסבתי.

***

נמצא, כשנביט לאחור על המאורעות - במבט שאפשר להבינו כראוי רק אחרי שנים רבות; היה זה לטובתו, שלא היו לו בנים בליטא! כי רק בעקבות זאת הוא זכה להינצל ולחיות.

לקחים רבים כלולים בסיפור אודות אמונת חכמים; אודות כוחה וסגולתה של ארץ ישראל; אודות הנהגת 'גם זו לטובה', שפעמים ואינה נגלית עד עבור שנים רבות; אודות הערכה למתנותיו של הקב''ה, על אף ה'צער' שלעתים כרוך בהם.

ולבסוף אציין, שבודאי קוראים רבים סקרנים לדעת – מי היה הרבי שעליו סופר לעיל.

התשובה היא: איננו יודעים.

בשעת סיפור המעשה הנ''ל, שסבי סיפר פעמים רבות, לא התענינו השומעים לדעת בדיוק מי היה הרבי. הסבא כבר נפטר, ואין כיום את מי לשאול. נותרה שאלה זו, אפוא, ללא מענה.

בעיני, תעלומה זו אף מוסיפה פן מיוחד לסיפור קסום זה, סיפור – שבזכותו אני נמצא כאן.

27/11/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-3 דיונים

(3) טובה, 7/12/2011 12:56

ספור מדהים!

כ""כ נכון- צער האי גידול- קשה ביותר!

(2) חגור, 27/11/2011 12:33

מסכים בהחלט

שצער אי גידול בנים גדול בהרבה מצער גידולם. תודה.

ריימונד, 22/6/2014 17:25

אמונה בצדיקים

אשרי מי שמאמין שכל מה שהקדוש ברוך עושה הכל לטובה, הסיפור מרגש עד דמעות

(1) הדר, 27/11/2011 12:32

מרתק לדעת את ההסטוריה של הדורות הקודמים

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub