חכמי הקבלה לימדו אותנו, שבריאת העולם לא היתה מאורע חד פעמי. אמנם כך נדמה לעינינו, שהבריאה היא דבר שאחריו – הכל נמשך הלאה מעצמו. העולם הקיים פשוט זורם הלאה, וממשיך את קיומו.

אבל חכמי הקבלה השכילו שהבריאה היא דבר שבכל רגע ורגע הולך ומתחדש. אותם כוחות שהשקיע הבורא כדי ליצור עולם, נצרכים להמשיך הלאה גם לקיום העולם, בצורה מתמדת. ואילו היה כוח זה סר אף לרגע, היה העולם חוזר לתוהו ובוהו כמו קודם הבריאה.

כך כותב רבנו חיים מוולאזין, בתחילת ספרו הנודע "נפש החיים":

"האדם כשבונה בנין, דרך משל - מעץ. אין הבונה בורא וממציא אז מכוחו העץ, רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין. ואחר שכבר סדרם לפי רצונו, עם שכחו הוסר ונסתלק מהם – עם כל זה הבנין קיים.

אבל [ה'] - כמו בעת בריאת העולמות כולם, בראם והמציאם הוא יתברך 'יש מאין' בכוחו הבלתי תכליתי [האינסופי]. כן מאז כל יום וכל רגע ממש, כל כוח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא יתברך משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע כוח ושפעת אור חדש. ולו היה הוא יתברך מסלק מהם כוח השפעתו אף רגע אחת, כרגע היו כולם לאפס ותוהו. וכמו שיסדו אנשי כנסת הגדולה [מחברי נוסח התפילה] 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית', היינו תמיד ממש כל עת ורגע".

וכך נמצא בעוד ספרים מספרי חכמי הסוד.

תמיד חשבתי לעצמי שזו ידיעה מעניינת – אבל לא יותר. יש כאן דברי השקפה, דברים גבוהים השייכים לעולמות עליונים – אך אינם שייכים לי בחיים האמיתיים.

מה זה משנה לי, אם הבריאה היא כך או כך? אני הרי לא בורא, ולא פילוסוף.

אלא שהאמת היא, שדווקא יש כאן מבט בעל משמעות עמוקה מאד, שיש לה השפעה מעשית חזקה.

כלשון ה"תניא" (אגרת הקודש יא):

" ...הבריאה הזאת היא בכל עת ורגע...

וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים מבָּנֵי חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם? הרי ה'אין' שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב...".

אם כן, יש כאן פרספקטיבה היכולה להבהיר לאדם את מה שנראה לו שמצבו 'רע', מאיזה טעם שיהיה. ואפילו מחמת שלושת העניינים הגדולים הנכללים ב"בני חיי ומזוני", דהיינו "בני" – בנים, כל עניני משפחה; "חיי" – כל עניני חיים ובריאות; "מזוני" – כפשוטו, מזונות ופרנסה. כל העצבות והדיכאון היכולים להיות נובעים מהקושי בכל אחד מהתחומים הללו, מוצא את פתרונו בכך שהבריאה מתחדשת בכל רגע.

יש כאן פרספקטיבה היכולה להבהיר לאדם את מה שנראה לו שמצבו 'רע'

למה?

איך זה קשור?

התשובה היא פשוטה, הבה נכניס עוד ידיעה אחת לנושא – ובזה נסגור את המעגל.

הבריאה היא לטובה.

כך מפורש בפסוקים בתחילת התורה, שהבורא ברא כל דבר ו'בחן' אותו לראות שייעודו הוא מתאים: "וירא אלוקים כי טוב".

אחר שהכל נברא, שוב 'בחן' הבורא את כלל הבריאה, לראות שהכל הוא כמו שצריך: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (כמובן, יש כאן דברים עמוקים מאד, ואין אנו נוגעים אלא בקצה המזלג של הרובד השטחי ביותר. אך גם זה מספיק לענייננו).

והנה, אילו הבריאה היתה חד-פעמית, זורמת מעצמה אחרי שנוצרה, היה מקום לחשוב שאולי נתהווה שינוי. נכון שבזמנו היה הכל לטובה, כי כך היה רצונו של הבורא בזמנו, אבל ההתפתחות מובילה למצבים שיכולים לשנות את הסטטוס הזה.

אבל!

הואיל והבריאה מתחדשת בכל רגע וכנ"ל, אם כן בכל רגע ורגע מתחדש ה"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", כי הלא זו היא מטרת הבריאה, ובודאי שהיא חייבת להיות נכונה בכל זמן נתון.

אם אמנם העמקנו להשכיל שהבריאה מתחדשת עכשיו, הרי גם נכלל בזה שהבורא רואה שנכון הוא לעשות עכשיו ממש את החידוש הזה. והרי זה אומר שהכל הוא "טוב מאד" גם עכשיו, גם ברגע זה. וכך הוא בודאי במבט האלוקי, למרות הקשיים המתגלים לעיני.

אם "בראשית" זה עכשיו, הרי שגם "והנה טוב מאד" זה עכשיו. אם רגע זה קיים רק בגלל הרצון המתחדש של הבריאה – הרי שרגע זה עצמו הוא מלא "חיים וטוב ועונג", שהן הן המטרות הנעלות של הבריאה כולה.

עלי להתחבר לפוטנציאל העצום הזה, הבא לידי ביטוי בכל רגע מחדש.

אכן, מבט חדש על החיים!