למורה שלום.

באסיפת ההורים הזכרת לי שלפני זמן מה כתבת לי הערה לחתום עליה ביומן של בתי. נוסח ההערה היה משהו מעין:

 

"בתך אינה לומדת."

 

אני חתמתי וליד החתימה ציירתי סמיילי, ואת כעסת ולא הבנת.

בבקשה אל תציירי לי סמיילים על מכתב כזה להבא, ביקשת באותה ההזדמנות.

האמת, שלא ממש זכרתי את האירוע. אבל כשאני חושבת על כך עכשיו, יש לי דווקא המון סיבות טובות לצייר סמיילי על ההערה לחתימת ההורים.

קודם כל, זכיתי לחתום בשורת "חתימת ההורים".

זה אומר שברוך ה' אני נשואה ולבתי יש אבא, לא לכל הילדים שאני מכירה יש אבא. לא לכל האמהות יש בעל. ולא כל מי שיש לה בעל שמחה למצוא את עצמה איתו בשורה המשותפת להם כהורים.

שנית, המילים "בתך אינה לומדת" מעידות על כך שיש לי בת.

לא רק שזכיתי להיות אמא (דבר שנשים רבות מקוות ומייחלות לו) זכיתי להיות אמא לבת שלי. ילדה מקסימה תודה לאל. בריאה, רוקדת, הולכת, צוחקת, אוכלת, שרה, קוראת, נושמת. ולא כל אחד זוכה לזה.

כליצנית רפואית אני רואה ילדים בכל מיני מצבים, שהוריהם היו ממש שמחים לקבל הערה כזו ביומן. עכשיו. תיכף ומיד, וגם בעוד שנה.

בשיעור שלך היא לא למדה. זה נכון. אבל היא מסוגלת וקיבלה מאת הבורא מנת משכל מתאימה, כך שאם היא תרצה היא תוכל ללמוד. לא כל ילד שרוצה יכול.

אולי פרשת את הסמיילי שלי בדרך שמביעה זלזול בהערתך. זו וודאי לא הייתה כוונתי. מן הסתם ציירתי אותו סתם כך, לעודד את עצמי ואת בתי, להזכיר לשתינו שיש צחוק ויש שמחה גם אחרי "חתימת ההורים".

כשאני נכנסת לרגע לנעליים שלה, מדמיינת את עצמי כילדה שצריכה שאמא תחתום לה על הערה לא קלה, מוצאת בקרבה את האומץ להראות לאמא את היומן, למרות שאמא בטח "תחפור" לה למה היא לא לומדת, נראה לי שיש משהו מאוד מרגיע באמא שחותמת לך ומציירת לך סמיילי.

אז מה את אומרת המורה,

לא נראה לך שכדאי לי לצייר סמיילי על יד ההערה שלך ביומן של הבת שלי?