ניתן לומר, כי העניין בנושא שבכותרת מאחד כל קהל שומעים.

 ללא ספק יהיו הבדלים רבים בין המרכיבים והאסוציאציות שתעורר המילה "הצלחה" אצל כל אחד ואחת, אך – גם במחשבה לא מעמיקה במיוחד – יגלה כל אחד שמקננת בתוכו שאיפה להצלחה יהיו ההגדרות שלו להצלחה אשר יהיו.

האם יש מפתח להצלחה? האם קיימת 'נוסחת פלא' אשר תתאים לכל ה"מעוניינים להצליח" באשר הם?

דומני שכן. אמנם, אם הכוונה ב'נוסחת פלא' היא ללחש מסתורי שחוסך עבודה ועמל, הרי שאותו אינני מכיר (עדיין?...), אך נוסחה המבטיחה (בגבולות הטבע, כמובן) להגיע להצלחה – יש ויש.

המשנה במסכת אבות (פרק ד, משנה א), עוסקת בהגדרתם של שלושה מושגי יסוד: חכמה, גבורה ועושר. לשון המשנה: "בן זומא אומר: איזהו חכם? – הלומד מכל אדם... איזהו גיבור? – הכובש את יצרו... איזהו עשיר? – השמח בחלקו"

וכמובן, עולה ומתבקשת התמיהה. בעינינו עשיר – הוא מי שדף החשבון שלו מראה מספרים רבי-ספרות (ובעמודת הזכות דווקא...), גיבור יוכל להיות "מר עולם", וחכם? בוודאי מי שכבר למד הרבה.

מבין רבים מפרשני המשנה שביארו את כוונת דברים אלה, נעיין בדברי המהר"ל מפראג. בתחילת דבריו, הוא שואל "למה לא יהיה החכם מי שיודע תורה הרבה?" וכך גם לגבי הגיבור והעשיר.

כוונת המשנה לא היתה לעסוק ב"מה שיש לי", אלא רק בדברים המגדירים את ה"אני".

תשובתו היא, שכוונת משנה זו היא בהגדרת מושגים שהם מגדירים ומתארים את האדם עצמו דווקא, ולא דברים "חיצוניים" למהותו הבסיסית. ולדוגמא: ניתן למדוד את אורך גוף האדם בסנטימטרים – וזו מידה של האדם עצמו. ניתן לציין את משקלו – ושוב תהיה זו מדידה של תכונה עצמית שלו. אך לעומת זאת – כמות הכסף הנמצאת בבעלותו – כבר אינה מידה שלו עצמו. יש "אני" – ויש "מה שיש לי". כוונת המשנה לא היתה לעסוק ב"מה שיש לי", אלא רק בדברים המגדירים את ה"אני".

 המהר"ל מאריך גם בעניין החכם והעשיר, אך לענייננו – נעיין בהסברו להגדרת הגיבור: "... ואם יקרא גיבור אשר הוא היה מנצח את אחר – אם כן מעלתו מצד אותו אשר היה מנוצח ... ואין זה מצד עצמו מה שהיה מנצח אחר".

ובלשוננו: כאשר יבוא אלינו אדם ויטען כי הוא חזק יותר מאלוף העולם הנוכחי, הרי רק דרך אחת תהיה לו להוכיח טענה זו, והיא – לגרור איתו לכל מקום את אותו אלוף עולם. והנה, אם ביום מן הימים יתחזק המתחרה השני – הרי אף שלא חל כל שינוי בנתוניו של הראשון, לא יוכל לטעון יותר להיותו החזק ביותר. ממילא – אי אפשר להגדיר גבורה כזו כ"מידה המודדת אותי" מכיוון שהיא תלויה באחר לא פחות מאשר בעצמי.

לעומת זאת, הכובש את יצרו – זוכה בכך לתכונה בסיסית בעצמו. תכונה המגדירה את ה"אני". שהרי "יצרו" - הוא הוא הניסיון שינסה להכשיל אותו בכל אשר יפנה. אני רוצה לשמור על הדיאטה – ויצרי אומר "רק עוד פרוסה קטנה" (ואחר-כך כוס משקה "דיאט" כמובן). אני רוצה לקום בזריזות בבוקר – והוא: "רק עוד רבע שעה". אני רוצה לחסל את האוברדרפט בבנק – והוא "בשלושה תשלומים זה ממש משתלם"...

כך בבוקר, וכך ביום שני, וכך כשאני בחו"ל. אותו היצר, אותן התמודדויות, ורק הנושאים משתנים.

ממילא – גבורה אחת יש המבטיחה לתגמל את הדוגל בה בעקביות. הכובש את יצרו, המְפַתח בעצמו את מיומנות השליטה העצמית והעמידה בפני פיתויים, הופך להיות מיום ליום (ומאתגר לאתגר) חסין יותר ויותר מפני כישלונות. הופך הוא לאדם העוסק יותר ויותר במימוש ה"רוצה" של עצמו, ופחות ופחות נכנע ל"מתחשק".

ועתה – נחשוב. לו היה בא אדם, ובכיסו שיקוי פלאים המבטיח לנו בתוך מספר חודשים: להצליח בדיאטה שאנו מנסים כבר שנים ללא הצלחה, לכסות את המינוס בבנק, להשלים את העבודה האחרונה שחסרה לנו כדי לקבל את התואר, להתנהג באופן שקול ומתוכנן יותר אל האישה והילדים, ובקיצור – להגשים כל מטרה שנציב לעצמנו. האם לא היה מתאים לקרוא לשיקוי זה "משקה ההצלחה"?

"איזהו גיבור – הכובש את יצרו". מאתגר אחד למשנהו, ומהתנסות מוצלחת אחת לחברתה, ביכולתנו לטפס מעלה מעלה, אל אותה הצלחה מיוחלת.

בהצלחה!