הרבה סיבות טובות מביאות אותי לגיל הזה.

חשבתי פעם שגיל כזה הוא ממש על סף המוות. שבגיל כזה כבר מתחילים לתכנן את הסוף ומהמקום הזה יש רק כיוון אחד .למטה.

וצדקתי. אנחנו על סף המוות בחוסר היכולת שלנו לראות היטב את החיים.

הייתי רוצה לראות יותר טוב את הטוב שנתן לי א-לוהים.
הייתי רוצה להשתנות ביחסי לילדי ומשפחתי.
הייתי רוצה להקפיד יותר מעעשים הטובים והמצוות שאני עושה.
הייתי רוצה להבין יותר בעבור מה אני כאן עם התכונות האלה. וכשלא אהיה כאן יותר במה הועלתי לאלה שעדיין פה.

חשבתי שאולי מסך מסתורי מכסה לי את ההבנות האלה, ששמש איומה סנוורה לי את שולי הרשתית ונטלה ממני את היכולת להיות חיובית ושקטה.

ואז הבנתי שלא כך פני הדברים.

הכל פרוס לפני כמו משטח עדין של דשא אביבי רך. שכל הצבעים והריחות והקולות נמצאים איתי בכל רגע נתון, שהאנשים האהובים לי מקיפים אותי בנוכחותם ואני רק צריכה להבחין בהם בשלווה.

הבנתי שתכלית העבודה שלי פה, היא העבודה. העבודה להבין עוד, להיות מוכנה להתמודד עם עוד מאותו דבר ואולי קצת משופר יותר. הבנתי שקולות היער הנכספים והים שרחק ממני כל כך נמצאים שם, ממש קרוב אלי.

רק לגשת ולקחת.

הבנתי שהזוגיות וההורות היא מתנה כסופה בצלופן ורוד. צריך לפתוח בזהירות, ולהבין שאת המתנה הזו אי אפשר להחזיר או להחליף, אלא רק ללמוד להשתמש בה הכי טוב שאפשר.

הבנתי שאישית בתור מתנת נייר, הצלופן שלי מרשרש יותר מדי ולפעמים נפצעים ממנו בקצוות. הוא די חד לטעמי והייתי מעדיפה ללמוד להיות מתנה אמיתית לכל הראויים לכך .

הבנתי שהשקפתי על העולם וראייתי אותו, הינה אך ורק פרי המחשבות האישיות שלי ולא של העולם.

הבנתי שפעולות פשוטות כמו הרחה, ומישוש, וראיה, והבנה, והתרשמות, והתרגשות הם אלה שבונים בעבורי את מכלול שמיכת החיים האישית שלי שתפר אותה במיוחד בשבילי בורא עולם.

הבנתי שיש לי הרבה יותר מעבר ל-45 סיבות טובות להניע כאן את מנוע החיים המנוסה והבשל שלי, לכיוון דרכים חדשות ומרתקות, להסיר פחדים וחששות,להעיז, ולחיות חיים שלמים הלוקחים בחשבון את כל תכונות הנפש האלה שבעבורם אני מי שאני ולא אחרת.

יום הולדת שמח, לי.