"בחודש אלול תוקעים בשופר. ראש השנה מגיע ובא. כל היהודים לחזור בתשובה..." חבורת פעוטות צועדת ליד החלון שלי ומזמרת את הלהיט האחרון מגן הילדים.

"לחזור בתשובה" - להתבונן פנימה, לחפש חולשות וסדקים, לחשוב כיצד לתקן, לשנות, להשתפר. עוד מעט ראש השנה, גם אני רוצה לחזור בתשובה, אולם איך אפשר? אם אתחיל לפשפש במעשי...להאריך בתפילות...לגמור ספרי תהלים, מי יכין את הסימנים לראש השנה? מי יאפה? יבשל? ינקה...? מי יטפל בילדים שזקוקים לאמא כל השנה, וגם בערב חג?

קציצות ה'כרתי' (כרישה) מבעבעות במחבת, בתנור בורקס 'קרע' (סוג של דלעת) מתוק, וראשי הדג (איכס!) ממתינים לתורם. שני הדגים בוהים בי בעיניהם הדגיות, וצלילים חשודים עולים מחדר הילדים. בצעדים חתוליים אני פוסעת חרש ומציצה פנימה.

- לנשום עמוק! אני מצווה על עצמי. לסגת בזהירות, לא להתפוצץ!

חבורת הזאטוטים עסוקה בהכנת משהו שנראה כמו כרטיסי ברכה. השטיח מרוח בגואש ("רחיץ" - על פי דעת היצרן, "עמיד" - על פי ניסיוני האישי), שלולית דבק פלסטי על הרצפה (מה עם הבגדים?), נצנצים ממלאים כל פני החדר ומשווים לו מראה קסום.

"בדיוק מה שחסר לי עכשיו!"

מה עושים?

  • אני אצעק עליהם, שידעו שלא מתנהגים ככה כשאמא עובדת כל כך קשה. צריך ללמד לקח אחת ולתמיד את המפלצות הקטנות האלה.
  • מפלצות?! מה פתאום מפלצות, זאת חבורה של מלאכים. למי הם מכינים כרטיסי ברכה אם לא 'לאבא ולאמא היקרים'. איך אפשר לצעוק על ילדים מתוקים כאלה.
  • אבל כואב לי הגב! אין לי כוח לנקות את הטינופת הזאת!!!
  • יש עוגה במקרר.

חרש חרש אני חוזרת אל "מקומי הטבעי" – המטבח. "ילדים. מי רוצה חתיכת עוגה של ראש השנה?" כשהפיות הקטנים עסוקים בלעיסה, אני מספרת על ילדה קטנה שהכינה הפתעה לאמא, ובסוף גם סידרה וניקתה הכול. ככה אמא שלה לא גילתה את ההפתעה לפי הלכלוך. המסר, כך נראה לי, הופנם.

מאוחר יותר, כשגם הדגים והרוביה מתווספים אל שאר הסימנים המוכנים, אני מעיפה מבט על פני המלאכים הישנים. החדר נוצץ (מנצנצים), מסודר ונקי (להוציא כתם קטן על השטיח). ואני מסמנת לעצמי וי קטן – ניצחון נוסף על היצר. חזרה בתשובה של אמא, בדרך שרק אמהות יכולות.