תוך דקדוק בכל מילה בתפילה, ובעיקר בברכת "רפאנו". אפילו הוספתי תפילה אישית לרפואת כל עם ישראל.

 

בסוף התפילה יחלתי לתפילה עילאית שכזו בכל יום.

שיהיה לך שפשוף קל

הכל התחיל בשפשוף קטן. אין לי מושג כיצד זה קרה בדיוק. אני גם לא זוכר מתי זה התחיל, אני רק יודע שבוקר אחד קמתי עם כאב בכף רגלי. בדיקה מהירה הראתה כי שפשוף קטן מצא את דרכו לגב רגלי. איך? באמת לא יודע!

וכמו עם כל פצע קטן, מה עושים? מתעלמים. הרי זה יעבור כמו כל פצע קטן אחר. קצת לא נעים אולי, אבל לא יותר מזה.

טוב, אז הפעם טעיתי, מה לעשות? קורה. השפשוף, למחרת, החל לכאוב כבר יותר, עד כדי כך שלא יכולתי לנעול נעליים, והייתי צריך להסתפק בסנדלים.

גם זה כבר מוגזם לטעמי, ולכן – פניתי לרופא. דיאגנוזה קלה סיפקה את התשובה לכאב – הפצע הזדהם והפך מוגלתי (סליחה עם הקוראים על התיאור הפלסטי). ולא רק זה, מסתבר שהרגל התנפחה והאדימה כמו עגבניה בשלה. בשלב זה, כבר נבצר ממני להלך ככל האדם ונאלצתי לדדות על רגלי. הרופא הורה לי לקחת אנטיביוטיקה שלוש פעמים ביום, ולמרוח משחה אנטיביוטית על מקום הפצע פעמיים ביום.

מודה אני

ביום המחרת, כשהתעוררתי, הודיתי לבורא עולם על שהחזיר בי נשמתי בחמלה רבה, ומיד ניגשתי לנטילת ידיים של שחרית. מלאכה פשוטה לכאורה, אך עמידה מהירה על 2 רגלים גרמה לכאב חד לרוץ מגב רגלי לכיוון המוח. הכאב הזכיר לי את הפצע הבעייתי...

ואז המחשבות החלו להתרוצץ. איך אני אלך כך לעבודה? איך אלך בכלל? ולמה זה קורה לי בכלל? גישת הרחמים העצמיים השתנתה במהירות, אחרי ככלות הכל רק לפני כמה שניות הודיתי לבורא על שנטע בי אמונתו. התבוננות קלה תוך ניתוח המצב שינתה לחלוטין את גישתי. לפתע הבנתי את גודל המשמעות של שתי רגליים. מסתבר שזה לא כל-כך מובן מאליו, והנה בא פצע של שניים על שני סנטימטר והזכיר לי את הנס הקטן-גדול הזה שהבורא העניק לי שתי רגליים, שתי ידיים, שתי עיניים, שתי אוזניים, שיניים, חושים שונים ועוד ועוד איברים קטנים וגדולים, פנימיים וחיצוניים, שקצרה היריעה מלהזכיר.

בו ברגע עברה בי צמרמורת והכתה בי ההכרה שברוך ה' – יש לי שתי רגליים! אז אחת קצת כואבת? נו, ברוך ה'! יש אנשים שהיו מוכנים לתת את כל הונם בעבור שתי רגליים בריאות וחזקות שאחת מהן כואב במקצת.

תפילת שחרית

בתפילת שחרית כבר עמדתי, בעיניים דומעות של שמחה אמיתית, שוטח תפילתי – מעט לרפואה והרבה לתודה. תודה לבורא על שנתן לי מתנה שכזו – גוף בריא עם נפש בריאה. הגוף הזה אולי נראה כדבר מובן מאליו מדי יום, אבל הנה בא הפצע הקטנטן הזה והזכיר לי שדברים אינם תמיד מובנים מאליהם. על גוף בריא בכלל ועל כל אבריו בפרט – צריך להודות!

אחחח... איזו תפילה היתה לי הבוקר. איזו הרגשת התעלות!