לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נקמנות

נקמנות

רק שלא יהיה לי ילד נקמן – חששות של אמא.

מאת

תמיד היה ברור לי שנקמנות היא מידה רעה. אף אחד לא אוהב אנשים נקמנים (גם אם לפעמים מצחיק אותנו לשמוע מה הם עשו לאחרים).

תמיד היה ברור לי שאני לא רוצה שהילדים שלי יהיו נקמנים, אבל אף על פי שהמטרה החינוכית ניצבת לפני ברורה וידועה, אני מוצאת את עצמי נבוכה לעתים קרובות לגבי הדרך – איך מצליחים להעביר כללי התנהגות נאותים, לילדים שבקושי יודעים לדבר?

היום בבוקר יאיר בן השלוש נכנס הביתה כשהוא ממרר בבכי. מסכן, מה קרה לו? כמה שהוא מתוק עם הדמעות בעיניים.

"מה קרה חמודי?"

"אליהו נתן לי מַטָה (מכה).

אוי לא! רק לא נקמנות! אני זוכרת איך זה היה הולך אצלנו: "אני ארביץ לך בחזרה!" "ואני אתן לך כזה בוקס..."ואבא שלי..." "ויש לי דוד שהוא חייל ו...". מה עושים עכשיו?!

שוב אליהו. מה עושים עם הילד הזה, כל דבר שעובר לידו חייב לקבל בעיטה או אבן.

אוי. כואב לך? בוא תראה לי איפה ואני אתן לך נשיקה.

טוֹאֵב לי בַּרֶדֶל (כואב לי ברגל). אליהו הרביץ לי.

שוב "אליהו", אני אנסה להעביר נושא.

זה בטח לא היה בכוונה. אולי אתה רוצה טופי.

טֵן. אני רוצה טופי אדום. זה טֵן היה בכוונה ואני...

אוי לא! רק לא נקמנות! אני זוכרת איך זה היה הולך אצלנו: "אני ארביץ לך בחזרה!" "ואני אתן לך כזה בוקס..."ואבא שלי..." "ויש לי דוד שהוא חייל ו...". מה עושים עכשיו?!

בוא נשטוף את הפנים מהדמעות. הנה קח טופי אדום.

הדמעות ממשיכות לזרום בקצב לא רע, מעניין איך הטעם משתלב עם הטופי.

אליהו נתן לי מַטָה ואני...

בבקשה אלוקים. שהוא יפסיק כבר לחשוב על נקמה. אני כל-כך רוצה לחנך את הילדים שלי בדרך הנכונה, אבל לא בדיוק מכירה את כל הפטנטים, אז בבקשה תעזור לי.

אולי יש לך פצע, בוא נבדוק. כן, יש לך שריטה קטנה. רוצה פלסטר?

טֵן. פלסטר שטוף (שקוף). ואני... אני...

קח תדביק!

אליהו עשה לי פצע ואני...

ניסיון אחרון ואני מרימה ידיים.

קח תדביק לבד. והנה טישו. בוא ננקה את העיניים והאף.

טוב. ואני...

אני לא יודעת מה אתה, אבל אני מוותרת. אם אתה מוכרח להגיד, אז אני חייבת להקשיב. אני אשתדל למצוא הזדמנות אחרת להעביר את המסר, ובינתיים:

כן, ומה אתה...

ואני... אני... סולח לו!

ידעתי שצריך לחנך אותם אחרת! תודה גננת! תודה רבה אלוקים!!!

נקודת אור קטנה ונפלאה שמצטרפת אל עשרות ומאות ניצוצות וזהרורים נוספים, וביחד יוצרים את האור הגדול והנפלא שנקרא "נחת".

נחת שעוזרת לך לשכוח את כל הקשיים והמהמורות שכבר עברת בדרכך, ושעדיין ממתינים לך בהמשך. נחת שהיא האושר לראות את הילדים גדלים להיות 'בני אדם'. נחת שהיא השמחה בהתגשמות חלומותיך, במימוש שאיפותיך ובהמשכיות...

9/8/2003

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) נועה, 7/6/2009 15:55

טופי?

מעניין לראות את ההשקפות השונות של ילדינו מול אלו שלנו, המבוגרים, והמאמר בהחלט ממחיש זאת, אך בנוסף- למה טופי? למה לא חיבוק? אני מבינה שאין זה הנושא, אבל אני לא יכולה להתאפק מלשאול את עצמי מדוע אנו מפחדים לתת לרגש לפרוץ. מותר לילד לכעוס על אליהו, מותר לו להיעלב. מותר לו לבכות. לא צריך לסתום לו את הפה עם טופי מתוק כפיצוי- הרי זה משרת את האינטרס שלנו ולא את שלו. אני גם מטילה בספק את הסליחה שלו כלפי הילד. האם זה בא מתוכו או שמא דיקלם את מילותיה של הגננת? זו סוגייה מורכבת בהחלט שמובילה, לדעתי, לעוד הרבה מאמרים בנושאים אלו.

(2) יערה, 17/2/2004 13:02

באמת מטחיק!

בס"ד
מתוק מתוק.(כמו טופי!)

(1) מיכל, 23/8/2003 00:00

מאמר מצחיק

איך אימא חושבת על נקמה בעוד הילד חושב על סליחה
מצחיק, מאמר יפה!

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub