רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

אחד נגד מאה

י״ד בשבט ה׳תשע״ו י״ד בשבט ה׳תשע״ו 24/01/2016 | מאת אבינועם הרש

מחשבות על כתיבת תעודות

מעמד חלוקת התעודות שנמסרו השבוע לתלמידים הזכיר לי סיפור ששמעתי מחבר שלי, מחנך בעצמו:

כמו רוב המחנכים, עומס בדיקת המבחנים והתעודות גרם לו להגיע לתעודות האחרונות מתוך עייפות.

אמנם ידע שמדובר ממש בדיני נפשות, מכיון שאתה לא צריך יותר ממילה אחת לא במקום כדי לצלק תמידית נפש של ילד, אולם הזמן דחק ותאריך ההגשה הגיע ובתעודה האחרונה, הרגיש שהוא סוחט את טיפת הצלילות האחרונה שלו.

עבר עליה פעמיים לוודא שלא עשה פדיחות והגיש.

למחרת בערב קיבל שיחת טלפון מאמו הנרגשת של אחד מתלמידיו היותר 'מורכבים'.

בהיות חברי בעל פז"ם מוכח בשוק, ידע כבר שאחרי התעודות עליו להיכנס לכוננות ספיגה של 'צבע אדום'.

האמא פתחה בהרעשה ארטילרית כבדה ורימזה על הבאות:

"אתה לא יודע מה עשית לבן שלי!"

הוא החליט שזה הזמן המצוין להפעלת מערך הנ"ט ושיגר תשובה לאוויר:

"מה זאת אומרת? נחמד מצדך לבוא עכשיו כשכל השנה בקושי ראיתי אותך וגם אז התנצלת אחרי עשר דקות ואמרת שאת ממהרת לאספת ההורים של הילדה, אז איך את באה אלי עכשיו בטענות!".

אבל האמא, לא כל כך ספרה אותו והמשיכה בשלה:

"אתה פשוט הפכת אותו לגמרי! שתדע לך שאני הולכת לזכור לך את זה לכל החיים!"

בשלב זה זיהה חברי המחנך שהשיחה הולכת למקומות לא בריאים והגיע הזמן ללחוץ על הכפתור האדום לשיגור נשק יום הדין:

"גברת אני מבקש ממך קודם כל להנמיך את הטון אחרת איאלץ לסיים את השיחה!"

אבל האמא כבר הייתה על האוטוסטרדה, נעולת מטרה ובלתי ניתנת לעצירה:

"והחיוך שלו חזר! כל כך התגעגעתי לילד הזה"

"רגע, מה אמרת?" הוא ניסה לאתחל עצמו מחדש.

"בגלל המאה שהבאת לו, המאה היחיד שבני קיבל בשש שנותיו בבית הספר, הוא נראה בן אדם אחר לגמרי וגם הצבע חזר לו סוף סוף ללחיים".

הוא התחיל להרגיש מבולבל וביקש מהאמא להמתין רגע, ורץ מהר למחשב מאחר שידע שאין מצב שהוא הביא לנער המתקשה הזה מאה עגול. הציון הגבוה ביותר שלו אצלו עד עכשיו בתעודה היה גירוד השבע.

הוא הסתכל שוב והתברר לו שבטעות החליף בין שני האביחי בכתה. במקום להצמיד את המאה לאביחי המצטיין הכיתתי הוא הביא אותו לאביחי המתקשה שבחיים לא קיבל ציון גבוה יותר משמונה.

למחרת בהפסקה בכיתה, אביחי ניגש אליו, הסתכל לו בעיניים ואמר לו:

"המחנך, שתדע שלא ישנתי כל הלילה בגלל הציון שהבאת לי. אתה מבין? סוף סוף אני יודע שיש בתעודה הזאת מקצוע שגם אני שווה בו מאה ולשם שינוי הוא לא ספורט".

החבר סיפר לי שאילו היה יודע מראש עד כמה המאה הזו תשפיע על הדימוי העצמי החיובי של התלמיד הזה , היה מלכתחילה 'טועה'.

מאז בכל כתיבת התעודות, עושה חברי את הט.ל.ח (טעות לעולם חוזרת) הקבועה שלו ודואג להעלות בכל פעם לנער מתקשה אחר שתעודתו חפה מתשיעיות ועשיריות , את הדימוי העצמי על ידי עיגול נכבד (פעמים שה'מאה' כל כך תלוש מהמציאות שכל האמינות תתפוגג) של כמה נקודות בציון כלפי מעלה.

ועוד דבר אחד הוא למד מאז:

לפעמים אין בין תקווה לייאוש, בין דימוי עצמי בריא לתסכול מתמשך אלא מאה אחד בלבד.

הכותב, אבינועם הרש, מחנך ומעביר סדנאות ושיחות לנוער וחדרי מורים 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן