אז לאחר היעדרות ממושכת אני שוב איתכם , הסיבה הרשמית: חופשת לידה (כך קוראים לזה, חופשה ?) הסיבה בפועל: הצטרפותם של שני מתוקים חדשים לחיינו.

כאן תרשו לי לחזור שנה לאחור, עת קיבלתי לידיי את הבמה המכובדת הזאת.

הבחירה שלי לקרוא לטור הזה בשמו באה בעיקר בשל משחק האותיות החביב וקצת פחות בשל המשמעות שמאחוריו.

אשת חיל? אני? אז נכון שתמיד תמרנתי בין בית, לימודים, עבודה וילדה והצלחתי לשרוד בכבוד ולתת לכל אחד מן התחומים את הכבוד הראוי לו. אבל כשאומרים "אשת חיל" מתכוונים לבלבוסטע עם כביסה מסודרת בארונות בשורות, עם אוכל טרי מבושל כל יום עם כמה וכמה ילדים "מתוקתקים" ובית מבריק.

עדיפות תינתן לפולניות אורגינליות או למרוקאיות אסליות.

ואצלי?

הכביסה מסודרת בעיקר במייבש, התזונה מבוססת בעיקר על שניצלים וקפואים (ותודה לחברת טבעול שהביאה אותי עד הלום) והבית במצב סביר (אין כמו העוזרת המסורה שלי, איך שהיא עושה פאנלים...)

ולכן הופתעתי עוד יותר כאשר למייל שלי הגיעה הגרפיקה המתלווה לטור הזה.

מילא החצאית הירוקה, מילא המטאטא (המחשב והטלפון דווקא מתאימים) אבל תינוקות? שניים? בן ובת?

שנה אחרי וביד אחד אני אוחזת את אריאל, ביד השנייה את נעמה. בין לבין אני מנסה גם להגיע למקלדת ולטלפון.

לגבי החצאית והחולצה – לא התפניתי עדיין להסתכל על זה ומימלא הגיחות הארוכות ביותר שלי כוללות בעיקר את גינת הילדים השכונתית .

אז מי אמר שהנבואה ניתנה לשוטים?

שנה אחרי, פתאום אני אמא לשלושה, יום ממוצע שלי מתחיל בחמש בבוקר ומסתיים בשלוש בלילה (כן, כן שעתיים של שינה...) וכולל אין סוף האכלות, כביסות משחקים וגם עבודה "של גדולים" (צריך איכשהו לממן את הררי המטרנה והחתולים), ובסופו של יום כששלושתם מגיעים לשנת הלילה רחוצים, שבעים ולעיתים אפילו מחייכים, אני יודעת שסוף סוף קניתי לי ביושר את התואר aish-ת חיל...