ירושלים שלי היא הכותל המערבי, וחייל עייף שניצב שומר בכניסה אליו.

ירושלים שלי היא שוק מחנה יהודה על שלל ריחותיו וטעמיו וסוחרים שמציעים את מרכולתם בקולי קולות.

ירושלים שלי היא מדרחוב בן יהודה עמוס במבקרים, צוחקים נהנים וגודשים את בתי הקפה שבה.

ירושלים שלי היא ריח בורקס טריים שיצאו זה עתה מהתנור ב"אנג'ל".

ירושלים שלי הם החומות בעת שקיעה.

ירושלים שלי הם החומות בעת זריחה.

ירושלים שלי היא חסיד ר' אהרל'ך בתלבושתו הייחודית.

ירושלים שלי היא לובי של בית מלון עמוס בתיירים המשוחחים בבליל שפות.

ירושלים שלי היא אוויר הרים צלול כיין, באמת.

ירושלים שלי היא מעבר החצייה המרובע בצומת יפו-קינג ג'ורג עמוס אצים רצים אל דרכם.

ירושלים שלי היא מעורב ירושלמי אורגינלי עם תבלין מיוחד שיש רק בעיר הזאת.

ירושלים שלי היא בניין יד שרה בצומת הרצל שבכל אחד מקומותיו מסתתרת עיר של חסד ונתינה.

ירושלים שלי היא הרובע היהודי על שלל סימטאותיו, ריחותיו וצליליו.

ירושלים שלי היא נאוה אפלבאום הי"ד, כלה ירושלמית לנצח.

ירושלים שלי היא חמשת הקדושים, בני משפחת סחיווסחורדר שנהרגו בפיגוע במסעדת סבארו.

ירושלים שלי היא מוטה גור מכריז "הר הבית בידינו".

ירושלים שלי היא הר הרצל ובו טמונים רבים מאלו שבזכותם אנחנו כאן.

ירושלים שלי "משוחררת" כבר 50 שנה, אך עדין לא ניתן להלך בה בביטחון.

ואל בליל הקולות הריחות תקוות ותפילות המתעורר בי כל עת שאני מבקרת בה מתווספת רק תקווה אחת:

 

"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים. ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" (זכריה ח)