רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

הכרזת העצמאות שלי

ד׳ באייר ה׳תשס״ד ד׳ באייר ה׳תשס״ד 25/04/2004 | מאת ריבקי רט

עצמאות – אינה רק חופש ותחושת שליטה, עצמאות נקנית יום יום בקשיים אך דווקא בגלל זה יש בה את אותה תחושה נהדרת ומסחררת.

חגיגות יום העצמאות החלו אצלנו השנה מוקדם מן הצפוי.

הכל החל לפני מספר חודשים, עת מלאו ליורשת העצר שנה ומחצה. ניסיונות להלביש על כף רגלה הסוררת את נעליה, הסתיימו במפח נפש ובפסיקה מצידה של "לא אוצה אמא – אוצה לבד".

לאט לאט חדר המנהג אל עוד תחומי לבוש אחרים וטקס החלפת הבגדים הפך למשימה הדורשת תכנון מקדים ,פינוי חלק נכבד מלוח הזמנים שלי ובעיקר סבלנות רבה נוכח ביצועיה בתחום ההלבשה – חולצה הפוכה, גופיה מעל חולצה, נעל שמאל על רגל ימין ולהפך וכו' וכו'.

נסיעה ברכב נפתחת אצלנו גם היא 5 דקות לפני הזמן המתוכנן לצורך ניסיונות של הקטנה לחגור את עצמה (מתוקה, לאמא יש כבר B.A והיא עדיין מתקשה לסגור את זה לבד, אולי תתני לי לנסות?)

בתחום הגסטרונומי המצב לא היה טוב יותר. גידול חד נרשם ברווחי המחלבות בארץ כתוצאה מאין סוף גביעי מילקי/דנונה ודני שנחתו על הרצפה בדרך אל פיה של הקטנה שרוצה "אכול לבד".

הניסיונות הללו תפסו אותי – אמא צעירה וקצת, יש להודות, חסרת ניסיון, בלתי מוכנה ומבולבלת.

הניסיונות הללו תפסו אותי – אמא צעירה וקצת, יש להודות, חסרת ניסיון, בלתי מוכנה ומבולבלת. מחד נעים לראות כי הגוזל שלך מנסה לפרוס כנפיים ולעוף לבד מאידך הטרידה אותי שוב ושוב השאלה: עד כמה ניתן למתוח את הגבול הזה.

האם מתן לגיטימציה לקטנה לעשות ככל העולה על רוחה פירושו הענקת עצמאות וביטחון או שמא בעוד מספר שנים אגלה שגידלתי ילדה שאינה מסוגלת לקבל עליה מרות?

בפאנל חירום "חסר לנו תירוץ לשתות קפה ועוגה" שהקמנו אני, חברתי מ', עובדת סוציאלית בהכשרתה ואם לשלושה ושירי עקרת בית ואם לשניים הוסקו המסקנות הבאות:

א. ילדים זה שמחה (טוב, את זה ידענו כבר מזמן).

ב. ילדים גדולים ועצמאיים זה עוד יותר שמחה.

ג. ילדים קטנים ועצמאיים דורשים הרבה אנרגיה (ע"ע ניסיונות להתלבש לבד, ניקוי המטבח לאחר טקס האוכל ועוד ועוד).

והמסקנה העיקרית: פיתוח עצמאות, מה גם שהוא מלווה לא אחת בקשיים, הוא חיוני להמשך חיים בריאים ותקינים של ילד.

נזכרתי במסקנה הזאת השבוע.

הסמיכות שבין יום הזיכרון ליום העצמאות מצמררת אותי מידי שנה בשנה.

עוד בטרם הספיקו המשפחות לשוב לביתן מחלקות הקבר והנה הדי הזיקוקים נשמעים באוויר.

כאב מתחלף בשמחה.

תחושת ההחמצה והכישלון מתחלפת בתחושת הניצחון.

דגל המדינה שעד לפני שעות ספורות הורד לחצי התורן, מונף אל-על בחזרה. החושך מתחלף באורות מנצנצים, מפגשים קודרים סביב חלקת הקבר, מתחלפים במפגשים משפחתיים על כל פיסת דשא פנויה.

כל אלו מסמלים כי מלחמת הקיום היומיומית שלנו במדינה מוכת טרור, מלחמות ושכול, הקשיים המלווים אותנו עוד מימי טרום הקמת המדינה הם הם אלו המובילים אותנו בדרך הנכונה להיות מי שאנחנו.

עצמאות – אינה רק חופש ודרור ותחושת שליטה, עצמאות נקנית יום יום בקשיים אך דווקא בגלל זה יש בה את אותה תחושה נהדרת ומסחררת.

העצמאית הקטנה שלי עדיין לומדת זאת על בשרה יום יום, ולי לא נותר אלא לאחל לה שתמשיך בדרכה בקלות וללא קושי ושמלחמת העצמאות הפרטית שלה תעבור במהירות תוך שהיא לומדת יותר משהיא נכווית, שתגדל לתפארת הוריה וכמובן... "ולתפארת מדינת ישראל".

יום עצמאות שמח!!!

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן