"אז מה רמת ה-iq שלך?" הייתה כמדומני אחת השאלות הפופולרית ביותר בשבוע האחרון.

מבחן ה-iq ששודר בשבוע שעבר בטלוויזיה ריתק רבים אל המרקע שצפו בתוכנית במטרה לבחון עד כמה הם חכמים.

וכך, ביום שאחרי ידעתי כי לבעל המכולת הסמוכה יש 80 מהחומר ההוא (הוא, כך נראה לי היחיד שאמר את האמת בנושא...), לשכנה מלמטה יש 95, למזכירת המערכת יש 120 ("תמיד ידעתי שאת חכמה, אז אולי תתני לי סוף סוף לדבר עם העורך?"), לאמא של מ' מהגן יש 116 (רואים לפי עוגת פו הדב המסובכת שהיא הביאה לגן בשבוע שעבר) חברתי הטובה ל' מוכנה להישבע על 125 ("ולא, לא טעיתי בחישוב, למרות שאני קצת דיסלקטית במתמטיקה...").

אז כן, גם אני עשיתי את המבחן ההוא. ולא, אני לא מתכוונת לחשוף את התוצאות (כבר אמרו גדולים ממני, "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין").

בימים שאחרי, ערכתי מבחן מסוג אחר.

לאור התוצאות השונות, עליהן דיווחו מכרי, החלטתי לבדוק את הקשר בין רמת המשכל של ידידי, לבין הצלחתם בחיים, אושרם, ואופיים.

והתוצאות?

אז המסקנה (הכמעט ודאית) היא שככל הנראה אין קשר.

הבוגר המצטיין שלמד איתי בפקולטה, מסתובב חסר עבודה למרות שממוצע הציונים שלו נושק ל-100.

רבים מאלו שתמיד היו ממוצעים דווקא מצאו עבודה לא רע.

בעל המכולת, שהצהיר בפני שלושת הקליינטים שהיו בחנות (אנוכי- עיתונאית, מורה בתיכון וסגן מנהל בנק) על 80 iq הוסיף באותה נשימה שלדעתו הוא משתכר יותר משלושתנו גם יחד. (מה שאגב נכון.... 5 שקלים על ביסלי קטן???????), ובכלל שהוא אדם מאד מאושר.

חברת ילדות שלמדה איתי ביסודי, ונאנקה בקשיים מרובים לסיים את תעודת הבגרות, היא היום עובדת בכירה בבנק ומועמדת לניהול סניף.

כולנו מוקפים באנשים ש"הצליחו לעשות את זה", למרות שחייהם היו רצופים בקשיים, למרות שהם לא סובלים מעודף iq, לא נולדו עם כפית של כסף בפה, ועבדו קשה עד שהצליחו להגיע למה שהם היום.

מסקנות:

מבחני iq הם דבר משעשע, נחמד ובעלי יכולת לנבא עד כמה אנחנו חכמים, אבל מי אמר שדווקא החכם הוא המוצלח? שדווקא הגאון הוא המאושר?

החוכמה הגדולה היא לדעת לחיות עם מה שחנן אותך הקב"ה ולהפיק ממנו את המרב..

וטיפ בסיום המחקר:

 

בן זומא אומר: "איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי".

 

ללמוד מאחרים, לשמוע מבעלי ניסיון להביט על הנעשה סביבך ולהפיק לקחים, אולי לא יסייע להעלות את ה-iq אבל בלי שום ספק, יהפוך אותנו לאנשים חכמים יותר.