האדם, במשך מאות בשנים רצה בכל מאודו לעוף, רבים וטובים התקנאו בציפורים וניסו, בדרכים שונות ומשונות, להתגבר על המגבלה שרק מאוחר יותר גילו את שמה – כוח המשיכה.

רק וילבור ואורוויל רייט הצליחו לבנות מכונה ממונעת שממש טסה קדימה.

האירוע החגיגי הזה התרחש בדיוק לפני 100 שנה. אז המריאו האחים רייט לטיסה הממונעת הראשונה בתולדות האנושות.

ב-17 בדצמבר 1903 ביצע המטוס הראשון ארבע גיחות: בראשונה עבר 37 מטר ב-12 שניות ולשיאו הגיע בטיסה הרביעית שארכה 59 שניות, במהלכן עבר 260 מטר. לרוע המזל במהלך הגיחה הזו פגע משב רוח במטוס, שלא המריא עוד לאחריה.

מאז, תעשיית המטוסים הולכת ומתפתחת, ומידי יום טסים מיליוני אנשים בעולם, בלי להתרגש יתר על המידה מהפעולה המסובכת שנעשית כדי להבטיח את הגעתם בשלום ממקום למקום.

אני, שכל התמצאותי בענייני מטוסים והמצאות, נוגעת לאלו העשויים נייר שעפו בשיעורה של המורה ממלאת מקום, עומדת נפעמת לעיתים נוכח חזונם של אנשים להמציא חידושים המשנים ומייעלים את חייהם של מיליארדים.

האחים רייט נכנסו לספרי ההיסטוריה בזכות המצאתם, כך גם ניוטון שגילה את חוקיות כוח הכבידה, בל שהמציא את הטלפון, אדיסון שהמציא את הנורה וגוטנברג שפיתח את הדפוס.

הם אכן עמלו קשה כדי לזכות להישג הזה והם ראויים לכבוד רב.

רק חבל, שבכל פסטיבל שכזה, המתעורר עם חגיגת כך וכך שנים להמצאה זו או אחרת, אנחנו שוכחים לזכור, למי מגיע הקרדיט האמיתי.

האדם העובד שישה ימים ושולט בטבע, שולט במכונות שהוא עובד בהן ומשנה את העולם: סולל כבישים, מזיז נהרות ממקומם, מוציא מן האדמה לחם, נפט וזהב, שולח אנשים לירח. מתחיל להרגיש שהוא מסוגל לעשות כל דבר, שאין גבול לכוחו.

אז כן, גם אני שמחה בשמחתם של אותם מציאים, ומכבדת אותם על גאונותם וחדשנותם, אך יחד עם זאת חשוב לזכור את הנכתב בדברים ח', י"ב-י"ח :

"פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה... ואמרת בלבבך, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל..."

חשוב להעריך את המדע ואת השגיו הרבים, אך חשוב גם לשמור על פרופורציה, לזכור מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. אחרת כל מרוץ החיים המטורף שלנו יהיה ללא מטרה וללא תכלית.