קרדיט השבוע מוענק בחום רב לפיני גרשון מאמן מכבי תל אביב.

זה המקום לגילוי נאות מצידי: ידיעותי בתחום הספורט כמו בתחומים מסוימים אחרים כגון אסטרולוגיה, אסטרונומיה ופיזיקה שואפות אל מתחת לאפס.

רק עם היכנסו של דמות גברית אוהדת ספורט לחיי הצלחתי להבין כמה עובדות מעבר לכך שכדורגל מלווה במבחר "שבחים" לאמו של השופט, שבכדורסל מצטיינים שחורים ושלא כדאי ללכת להיות טניסאית אם לבן לא הולם אותך. (שלא נדבר על זוג רגלים ראויות...).

נחזור לפיני גרשון, הנ"ל כך הוסבר לי נחשב לאחד ממאמני הכדורסל המבריקים שהיו לנו בארץ. האיש שהצליח לשקם את כבודנו האבוד לאחר אין סוף כישלונות בארוויזיון ולהפוך את קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב לאלופת אירופה.

אותו הפיני אמר השבוע בסיומו של משחק צמוד נגד הקבוצה האיטלקית סקיפר שהסתיים בתוצאה 111:104 למכבי תל אביב "יש אלוקים בשמיים. המשחק הזה הוכיח שיש אלוקים בשמיים. שיחקנו ענק, פשוט ענק בהתקפה. אני פה בשביל לתת קרדיט לקדוש ברוך הוא".

כמה פשוט, כמה מחמם את הלב.

בנאדם בשיא מעמדו, במעמד אלפי ורבבות ישראל, אנשים נשים וטף. מדבר כך. כן, זה מחמיא, לא לי, זה מחמיא לעם שלנו.

בימים שיותר ויותר יהודים מתביישים ביהדותם, שרבים מבני הנוער מודים שהיו מעדיפים להיולד בזהות אחרת יש חשיבות רבה לעובדה שאיש כמוהו, המהווה דמות נערצת (גם) על בני נוער, מפגין בצורה בולטת אמונה בקב"ה.

חז"ל מלמדים אותנו ש"חייב אדם לברך על הרעה כפי שהוא מברך על הטובה".

לא נותר לי לאחל לפיני גרשון, שתמיד יוכל לברך רק על הטובה, ולאוהדי מכבי תל-אביב, שהללו ימשיכו להנפיק רק ניצחונות משמחים, אבל גם במקרה של כישלון, יזכו ליכולת, הקשה יותר לומר " הקרדיט לקדוש ברוך הוא..."