השעה שבע בערב, ביד אחת אני מנסה נואשות לבצע "מטוס" אל פיה של סרבנית הירקות בת השנתיים, ביד השניה אני מנסה למחות מהקיר בעזרת סמרטוט את שאריות המאבק שהתרחש באותו נושא בצהרים.

על רקע קולות הפה גדוללללללללל, אוירוןןןןןןןן, מצלצל הטלפון.

להרים/ לא להרים – עקב המצב הכללי במטבחנו הנטייה היא לא להרים, הבעיה היא שתמיד אני נוטה לחשוב שהשיחה מאחורי הקו עומדת להיות זו שתשנה את חיי (זכיתי בזוג אופנים בהגרלה מלפני חודשים/ מישהו עם סקופ שמתעקש למסור אותו דווקא לי או השיחה האולטימטיבית ממפעל הפיס).

אני מחליטה להרים... איזו טעות...

"שלום מדברת ענת ממכון (כאן מגיעה מילה ארוכה ובלתי ניתנת לפיענוח), אנחנו עורכים סקר בנושא הרגלי צריכה, אפשר שתי דקות מזמנך?"

עד לפני שבועיים נהגתי לענות ב"תנסי מאוחר יותר"/ "לא תודה"/ "אמא לא בבית" (יתרונות של קול צעיר) או אבא יחזור מאוחר (בלי להיכנס לפרטים באיזה אבא מדובר בדיוק).

בפעמים הבודדות שניסיתי להיות נחמדה ואמרתי כן, מצאתי את עצמי עונה במשך דקות ארוכות לשאלות הרות גורל כמו איזה סוג שמפו את משתמשת/ האם את רוכשת גבינה מסוג X.? / מה דעתך על המשקה החדש בטעם קיווי או כמה פעמים בשבוע את עושה כושר. (ת: כל יום, כל היום כמובן, צעדה בהמשכים מהמטבח למחשב)

כשניתקתי את הטלפון גילתי שגם הקטנה ערכה סקר משלה: כמה זמן ייקח למעדן חלב ליפול מכסא בגובה מטר? האם הפרוסה תיפול בצד המרוח או בצד הריק? (בגן עוד לא הגיעו לחומר של חוק מרפי).

דווקא אחרי שהבטחתי לעצמי להיות אסרטיבית ולסרב בנימוס לכל טלפון שמתחיל בחביבות יתרה עם הפתיח "מדברת X ממכון Y", הוטלה עלי המשימה לערוך ראיון לצורך כתבה עם מספר עובדי כוח אדם. לאחר שראיינתי מתכנת בכיר שהתלונן באוזני על ביטול החופשות במימון החברה ונציגת שירות לקוחות שסיפרה על מר ישראלי שחושב שהכל מגיע לו, הגיע תורה של הסוקרת ממכון ... . כשביקשתי ממנה למנות יתרון בעבודתה היא אמרה כי היא חובבת טלפון מושבעת וכי היא נהנת לשוחח עם אנשים. כששאלתי אותה על חסרונות היא ענתה "בדרך כלל אין עם מי לדבר, אנשים טורקים את הטלפון או במקרה הטוב יותר מתרצים איזה תירוץ. וכמובן ישנה המשכורת, אני מקבלת שכר לפי סקר. עם עשרות ניתוקים ותירוצים משונים לא מגיעים למשכורת גבוהה"

היא אמרה בכאב. "אנשים מתנדבים באירגונים שונים, תורמים כסף לצדקה ופעולה פשוטה כל כך, שעוזרת לאדם פשוט כמוני להתפרנס קשה להם לעשות".

ומאז, אני עונה בנחת על כל השאלות מפרטת גיל, השכלה מצב משפחתי ומצב תכולת המקרר.

והנה, בשתי דקות ובלי מאמץ מיותר (אם לא כוללים את שטיפת המטבח) הרווחתי מעשה חסד. מעשה קטן שעבור מישהו מהצד השני של הקו הוא משהו גדול.

מאמר בנושא קרוב: "חסר יכול שכמותך"