במערך השיעור של הגננת מירה מורתי הרוחנית בגיל ארבע מופיע מיד אחרי השיעור של "גזל זמן אין להשיב" השיעור על "גזל שינה אין להשיב" – בניגוד לכסף או דבר ממשי אחר שנגנב, אותו יש אפשרות להחזיר הרי שאם מנעת שינה ממישהו, לא תוכל להחזיר לו שוב את זמן השינה שאבד. מטרת השיעור הזה, החוזר בהרבה מאד גנים היתה ניסיון נואש נוסף להשקיט אותנו הילדים בין השעות שתיים לארבע, או לפחות לקבל מינימום של התחשבות בהורים בימי שבת אחה"צ.

כילדה, שכבר בגיל צעיר הפגינה חיבה יתרה ל"שלאף-שטונדה" הקדוש בין השעות הקריטיות הנ"ל אף פעם לא הפנמתי את משמעות המשפט. השבוע, הרבה שנים טובות אחרי הריכוז בגן מירה- זה קרה.

השעה – שתיים בלילה.

המקום – רחוב נתנייתי שקט בדר"כ.

אזעקת רכב מסחרי החונה באמצע הרחוב מתחילה ליילל קצובות. בחמש הדקות הראשונות ניסיתי להתעלם, לאחר כעשר דקות החלו פעולות התגוננות (סיבוב לצד השני של המיטה ותחיבת הראש מתחת לכרית), אחרי חמש עשרה דקות של מוסיקת לילה (לא זעירה) כבר עמדתי במרפסת טרוטת עיניים בנסיון להבין מה קורה, ולמה אף אחד מסביב לא מזיז את עצמו לכבות את האזעקה, או לפחות להזיז את הרכב למגרש נטוש.

לאחר שהבנתי שמצפייה בקולקציית הפיגמות במרפסות השכנות לא ייצא דבר, חזרתי לחדר השינה לשאול את מי שקיבל ממני ליום הולדתו האחרון ארגז כלי עבודה גדול ומרשים, אם אפשר סוף-סוף להוציא את הפלייר הנוצץ ממקומו, ולנטרל כמה חוטים ברכב הסורר, נציג המין החזק הסתובב לצד השני והפטיר "לא מתחשק לי לשחק במקגיוור באמצע הלילה ולסיים אותו בתחנת המשטרה".

משטרה – איך לא חשבתי על זה קודם?

לאחר שחייגתי 100 המתנתי כ-2 דקות! (כשאני מדמיינת מה הייתי עושה אם הייתי נאלצת להמתין כל כך הרבה זמן כשפורץ מסתובב בבית חס וחלילה...).

"משטרה שלום מדברת אורית"

"אורית ערב טוב (3:45 זה עדיין ערב, לא?) ברח' X בנתניה....

"זה בסדר", קוטעת אותי אורית "הנושא בטיפול."

במוחי כבר החלו להתגלגל מחשבות על שוטרי משטרת ישראל האמיצים, הפורצים לרכב ומנטרלים את האזעקה בתוך מספר דקות. החלטתי שעכשיו כבר אפשר לחזור לישון.

שעון בחדר השינה כבר מראה על 4:27 ועדיין היללות נמשכות....

"משטרה שלום מדברת דנה"

"דנה, בוקר טוב (בחוץ כבר רסיסי אור),לגבי הרכב ברחוב X".

"גברת (אני לא גברת!) תשמעי כל הרחוב שלכם לא מפסיק להתקשר. הנושא בטיפול, אנחנו מנסים לאתר את בעל הרכב."

מנסים לאתר את בעל הרכב?!, תני לי לעזור לך, מדובר באדם חרש, או באדם שחנה כאן את הרכב וירד למחתרת. אין סיכוי שהוא בסביבה והוא לא יורד לכבות את האזעקה! (כאן כבר סיימתי בטונים גבוהים) "אני מבקשת שתשלחו מישהו לנטרל את האזעקה!".

"גיברת, (אני לא גברת!, בטח שלא גיברת!), יש לנו הוראה שאסור לפרוץ לרכב, אין לנו מה לעשות מלבד לנסות לאתר את הבעלים".(טריקה)

מיואשת, חזרתי שוב לתצפית בחלון, נושאת תפילה חרישית לאלוקי המצברים, שיתיש את כוחו של זה מלמטה.

משאית הזבל כבר עברה, המחלק של "ידיעות" רץ ברגל מבניין לבניין, בעוד המחלק של מעריב עובר בנונשלנטיות באופנוע בין הבתים, גברים רצו למניין ראשון, ואמהות מיהרו למכולת, כשבין לבין הגיחה דמות בלתי מזוהה, גבר שלחץ נואשת על שלט, כשזה סרב לעשות משהו תועלתי, התניע הבחור את הרכב המיילל ונסע משם, בטרם ירד הציבור מסביב לכלות בו את זעמו.

למחרת אחה"צ נפתרה התעלומה.

על הספסל למטה ישבנו שלוש שכנות מפהקות ושוחחנו. לאחר פיהוק ארוך במיוחד הזכרתי את אירועי ליל אמש תוך שאני משתמשת במילים שלא כאן המקום לפרט על בעל הרכב ועל משטרת ישראל.

אילנה, השכנה החדשה בבניין שלנו כיחכחה בגרונה במבוכה "בעלי קיבל אתמול מהבוס שלו את הרכב, לא ישנו כל הלילה בגלל הרעש, ורק בבוקר כשהוא ייצא לטייל עם הכלב הוא הבין של מי הרכב עם האזעקה המקולקלת".

מסתבר שאילנה ובעלה, לא שמעו עדיין על הגננת מירה ועל השיעור הנפלא שהיא מלמדת....