הפעם הראשונה בה ביקרתי בבית חמי וחמותי (אז הורי בעלי לעתיד) הייתה ביום חמישי בערב.

התמונה הראשונה הזכורה לי מביתם היא שולחן האוכל הגדול במרכז הסלון מכוסה מפה לבנה, ערוך ומוכן לכבוד שבת, ואוירה רגועה ושלווה עומדת באוויר.

באותו ערב קיבלתי החלטה כי כך יהיה גם בביתי, שולחן ערוך, בית נקי, מוכן ובעיקר רגוע לכבוד שבת כבר ביום חמישי. כששיתפתי את ארוסי בתוכניותי לעתיד הוא רק חייך ואמר "הלוואי...", כבר אז הוא היטיב לשים לב שרעייתו לעתיד אומנם כלילת מעלות, אך עמידה בהחלטות איננה הצד החזק שלה.

אז מה יש בו, ביום שישי שגורם למפלס הלחץ לעלות בכל שבוע מחדש?

אצל חלק זה הבישולים – הידיעה שבשעה מסוימת אסור יותר להדליק גז, תנור ואפילו צריך לנתק את מקור חיינו – המיקרוגל, גורמת להכנת כמויות מזון היכולות להספיק להאכלת גדוד של גולני בסיום מסע כומתה. אצל חלק זה הקניות – תמיד, אבל תמיד, ביום שישי בשעה שלוש תיגמר קופסת המטרנה/קפה/השלם את החסר... האחרונה.

ויש כאלה שדווקא האובססיה לנקות ולגהץ על מנת שהכל יהיה מוכן ונקי מוציאה אותם מדעתם (שלא תגידו שאני לא פמינסטית, שימו לב לסיומת ה "ם").בשבת הראשונה לאחר נישואינו, זה היה דווקא קל. בהינף יד פינתי מעל השולחן את מעטפות הצ'קים הריקות ואת כרטיסי הברכה ("שתזכו להקים בית נאמן בישראל", "מזל טוב ליום נישואיכם"). אחת אחת סולקו מהשולחן הוואזות למינהן (מה מקור המנהג? להזכיר לחתן הטרי לקנות פרחים לאישתו?) ובסיועו של בן זוגי היקר הורמו אחת אחת מערכות הכלים והסכו"ם (סכו"ם לבשרי, סכו"ם לחלבי,סכו"ם לשבת, סכו"ם לפסח, לפסח שני, סכו"ם לפסח שחל בשבת, ולשבת שחלה בפסח...). לבסוף נפרשה מפה לבנה על השולחן ואווירת שבת שררה בבית.

בחודשים שלאחר מכן, בהם עיקר הבישולים שלי הסתכמו באומלטים (שגם חלקם, מצאו את סופם בפח האשפה או בפיה של יוקו הכלבה מהדלת ממול) וסעדנו בשבתות אצל ההורים זכינו לחמישה ימי חול, יום שישי של חול עם אוירה של קודש ויום שבת קודש.

אבל האידיליה לא נשארה זמן רב. עם השנים הפכו ימי השישי שלי לחוצים, עמוסים, ארוכים, מפתיעים, ובעיקר לא רגועים. כשהגעתי לבנק במחשבה של "לנצל את היום הפנוי לסידורים" גיליתי בתור לפני עשרות אנשים שאותה מחשבה מטופשת חלפה בראשם.

בימי שישי בהם סיימתי לבשל מוקדם בבוקר על מנת להיות פנויה בשאר היום, קיבלתי טלפון מחברים שהודיעו "שרק נעלה לכמה דקות לראות מה נשמע, ואל תכיני כלום" (רק פשטידה, עוגה וכמה חטיפים קטנים לחמשת הילדים שלהם...), וכשהפכתי לאמא גילתי כי לילדים יש נטייה מוזרה לפתח חום גבוה בימי חמישי בערב, כאשר בד"כ החום חוצה את מחסום ה-39 מעלות ביום שישי בבוקר בדיוק כשרופא הילדים שלכם נסע לסופ"ש ארוך.

עם הזמן התפתחה בי התובנה, להשתדל לעשות את הכל בתכנון מקדים ולקוות שהכל יהיה בסדר.

נכון שכמעט תמיד דברים משתבשים ויום שישי הפוך לחוץ ועמוס (אפילו אצל חמותי, מסתבר זה ככה) עד לדד-ליין בכניסת השבת. אבל אז כשהבית מבריק, השולחן ערוך כשהשיר "אשת חיל" מושר בפי אישי, אני יודעת שהמאמץ היה כדאי...