לתת ולעזור לאחרים נמצא אצלנו בדם. עם ישראל התייחד במידת החסד והנתינה, אבל כולנו נרוויח אם נבין טוב יותר מה זאת אומרת להעניק בצורה שקולה, שלוקחת בחשבון את צרכיו הספציפיים של המקבל, ולא (כפי שקורה לעתים קרובות מדי) את צרכיו או מאווייו של הנותן.

אביא לדוגמא דבר טריוויאלי שקרה לנו לאחרונה. הזמנו אורחים לסעודת שבת וכאשר הם הגיעו, הם הביאו, שלא כמצופה, עוגת פירות מקסימה ממאפיה צרפתית. אין ספק שזוהי מתנה נפלאה, ואולי תחשבו שאני סתם קנטרנית, אבל אני כבר הכנתי קינוח. כבר השקעתי את המצרכים ואת הזמן והמאמץ כדי לאפות עוגה ועוגיות לסעודה הזאת. עכשיו, יסתובבו לי בבית קינוחים מיותרים, שיהוו פיתוי מיותר לכל עורכי הדיאטה בביתנו או שיושלכו בסוף לפח.

אני משוכנעת שכשהם הביאו את העוגה, הם הרגישו שהם ממלאים את חובתם כאורחים, אבל למעשה זאת לא הייתה טובה. זה לא היה דבר שהייתי צריכה או שרציתי באמת.

מצד שני, אילו הם היו מתקשרים קודם ומציעים להביא קינוח, זה היה מגלה מחשבה והתחשבות. זה היה חוסך לי זמן וכוחות, ופשוט מוריד ממני עול.

נתינה שקולה מתמקדת תמיד בצד המקבל. מה הוא או היא צריכים?

אין ספק שביקור חולים זאת מצווה, אבל אולי דווקא החולה הזה היה מעדיף להיות לבד או רק עם בני המשפחה הקרובה שלו. תוכלו לקנות בלונים או פרחים ולהיכנס לחדר מרוצים – ולהפריע לשיחה משפחתית קרובה. עדיף להתקשר (או לשלוח מייל) קודם ולשאול מה מתאים להם. ומתי, אם בכלל, הם רוצים אורחים?

לא מזמן שוחחתי עם ידידה שהחלימה מניתוח בטן כואב. "אני יודעת שחזרת מבית החולים; מעוניינת באורחים?" היא הסבירה שבעלה לקח חופשה של שבוע מהעבודה כדי להיות איתה, ולמעשה הם נהנים להיות יחד. האם אני יכולה לבוא בבקשה בשבוע הבא כשהוא חוזר לעבודה? שמחתי שהתקשרתי, משום שידעתי שכאשר אלך לבקר אותה בסופו של דבר, אהיה אורחת רצויה ולא סתם מטרד מעצבן.

נפלא להביא ארוחות לנשים שזה עתה ילדו. כל כך מקל שלא צריכים לדאוג לארוחות צהריים. התחשבות מיוחדת תתגלה אם המבשלת תדאג לספק גם צלחות וסכו"ם חד פעמיים, ותשלח את האוכל בתבניות אלומיניום, כך שהיולדת הטרייה לא תצטרך להטריח את עצמה בהדחת כלים או (גרוע יותר) החזרת הסירים לכולם!

נחמד גם לחשוב על מה שכפי הנראה הן קיבלו עד כה – עוף ותפוחי אדמה, עוף ואורז – ולנסות להכין תבשילים אחרים, ירקות טריים, סלט, פירות.

צריכים לחשוב היטב ולאמוד את צרכיו של המקבל, ולא לחשוב על מה שבא לנו לתת או לעשות

אפילו נדיבות יכולה להיות שלא במקומה. תלוי במערכת היחסים שלך עם המקבל. לפעמים ממש לא נחמד לתת מתנות מוגזמות - אולי המקבל ירגיש שהוא חייב להחזיר באותה הרמה, ואולי אין לו אפשרות לעמוד בזה? למעשה, מתנה כזאת יכולה להקשות על המקבל ובכלל לא לבטא גילוי של טוב לב.

הסיטואציות והצרכים מגוונים לא פחות מהאנשים שקשורים אליהם. העיקרון הכללי הוא לחשוב היטב ולאמוד את צרכיו של המקבל, ולא לחשוב על מה שבא לנו לתת או לעשות.

הרבה פעמים החברים לא יודעים כיצד לעזור למי שיושב שבעה. אז הם שולחים אוכל – כמויות אדירות של אוכל. אף אחד מהמבקרים לא רוצה לאכול אצל האבל, והרבה פעמים מזון בשווי מאות שקלים מוצא את דרכו אל הפח. או שהאבלים נאלצים לבזבז את זמנם במאמצים לארגן את המקרר כדי להצליח לדחוס את הכל בפנים! המניע מצויין, התוצאה קצת פחות.

אנחנו מלאי כוונות טובות ורצון לעזור, וחבל שהרצון הנפלא הזה לא יתממש באופן הטוב ביותר. אנחנו צריכים לפעול עם הראש ולעשות חסדים באופי אינטליגנטי וחסר פניות אישיות באמת.

יש כמות מסוימת של בגדים שתינוקות צריכים, במיוחד כאלה עם אחים גדולים. קנו משהו אישי לאמא (טיפול בספא?), משהו שהיא תעריך.

וככל שהמתנה אישית יותר (מבוססת על עניינו של המקבל, על תחביביו, מטרותיו), זה יותר טוב, הנתינה שלנו מושלמת יותר!