עם ניתוץ שערי הרב־יקום (המולטיוורס) בשובר הקופות "ספיידרמן: אין דרך הביתה" יכול תיאורטית להצטרף אל המאבק ספיידרמן יהודי.

אכן, הסיכויים שיקרה כדבר הזה נמוכים למדי, אבל רבים מן הקונפליקטים, המוטיבים והתֵּמוֹת המופיעים בספיידרמן מייצגים נושאים מרכזיים ביהדות. להלן לקט שיעורים בסיסיים ביהדות מתוך סרטי ספיידרמן.

עם כוח רב מגיעה אחריות רבה

מטפס־הקירות הופיע לראשונה על המסך הגדול בסרטו של סם ריימי מ-2002. הסרט, בכיכובו של טובי מגווייר, סיפר את הסיפור הבסיסי: פיטר פארקר נעקץ בידי עכביש מהונדס גנטית, מקבל כוחות־על ומנסה להשתמש בכוחות האלו כדי לזכות בתחרות היאבקות. מארגן התחרות לא משלם לו את מה שמגיע לו, וכשהלה נשדד באיומי אקדח, פיטר, שיכול לעצור את התוקף, נמנע מזה.

אלא שדודו של פיטר, בן, כן מנסה לעצור את הגנב הזה והוא נורה למוות תוך כדי. פיטר לומד בצער את השיעור ש"עם כוח רב מגיעה אחריות רבה" וסופסוף עוטה על עצמו את גלימת ספיידרמן.

"עם כוח רב מגיעה אחריות רבה" הוא רעיון יהודי מובהק. נניח שעברת ליד אגם וראית אדם טובע בו. על פי החוק האמריקאי, למשל, למעט מקרה שבו יש לך הכשרה מיוחדת בתחום (כלומר, את/ה מציל/ה מורשה), אינך חייב/ת להציל את האדם הטובע. עד כדי כך שבחלק מן המדינות, אם ניסית להציל את האדם וגרמת לו נזק בשגגה, את/ה חשופ/ה לתביעה. התורה, לעומת זאת, מורה לנו חד משמעית שלא לעמוד מנגד כשאדם אחר עלול למות: אם יש לך היכולת לשחות, עליך לצלול אל האגם ולהציל את הטובע.

הרעיון "עם כוח רב מגיעה אחריות רבה" אוצֵר בתוכו את תמצית היהדות. אלוקים עשה אותנו שותפיו בבריאה; אנו אחראים על כל העולם. אם יכולים אנו לחולל שינוי, כי אז חייבים אנו לחולל את השינוי הזה - ברובד האישי, המקומי או העולמי. כל רושם שיכולים אנו אולי לגרום, נתון לאחריותנו. המחשבה שהאחריות הכבדה הזו מוטלת על כתפינו יכולה להיות מפחידה; אבל האחריות הזו לשנות את העולם היא כוח־העל שלנו.

כולנו צריכים מנטור

מארוול שיחקו אותה כששאלו את זכויות ההפקה מסוני וליהקו את טום הולנד כספיידרמן. כשטוני סטארק (איירון־מן) מגייס את פיטר פארקר בתיכון, הוא לא רק משדרג את החליפה שלו, הוא גם נעשה מודל לחיקוי עבורו. להוט יתר על המידה להצליח, פיטר משתוקק להזדמנות להרשים את המנטור שלו. אבל מפעים ככל שיהיה, טוני סטארק אינו בדיוק הטיפוס הקשוב. נראה שמוטב היה לפיטר לוּ מצא לעצמו מנטור אחר.

היהדות מלמדת אותנו שמציאת המנטור הנכון היא חיונית. בפרקי אבות (א, ו) נאמר: "עֲשֵׂה לְךָ רַב". לא נאמר 'מַנֵּה לְךָ רַב', 'גַּלֵּה לְךָ רַב' או 'מְצָא לְךָ רַב' - אלא עשה לך רב. מוטל עליך ליצור עבור עצמך רב. פירוש הדבר שהרב, המנטור, צריך להיות מישהו שמותאם עבורך. לא סתם ליטול עצה מכל הבא ליד. ההדרכה והעצה עליהן לבוא ממישהו שיש לכם אתו מערכת־יחסים, מישהו שמושקע בכם. כי עם כוח כה עצום בידיים שלכם, אתם באמת צריכים לדעת מה לעשות אתו. והאדם שנועד ללמד אתכם איך להשתמש בו - לא אמור להתהולל במסיבות בריכה, להשתכר, או להיות שקוע עמוק בבעיות הפסיכולוגיות של עצמו.

חוסר הנגישוּת של טוני סטארק מביא את פיטר לקחת סיכונים מיותרים שגורמים צרות ונזק. האם זו אשמת פיטר? במידה מסוימת כן. אבל מי נתן לו חליפת עכביש ממוחשבת וְשָׂם את הסלולרי על שָׁקֵט?

התחייבות ל'עשיית' המנטור/ית המדוייק/ת - חיונית היא לניצול נכון של הכוחות הפנימיים של האדם.

משבר הזהות העכבישית

"ספיידרמן: ממד העכביש" הוא סרט הספיידרמן האהוב עלי. האנימציה מדהימה, ההומור נפלא והפסקול בכלל. אבל יותר מכול הוא טעון כל כך הרבה רגש שאפשר פשוט למשש אותו. מיילס מוראלס, תלמיד חטיבה ממוצא אפרו-אמריקאי-היספני, שמתחיל את יומו הראשון בבית ספר יוקרתי בניו יורק בניגוד לרצונו, מככב בממד העכביש. למרות היותו תלמיד מבריק הוא מעדיף להאזין לפוסט מאלון בשעה שהוא עובד על האמנות שלו. הוא לא מזדהה עם אביו השוטר או עם חבריו לבית הספר, ומרגיש בבית דווקא לצד דודו הנינוח והמסוכן־משהו. בקיצור, מיילס חווה סוג של משבר זהות.

התֶּמַה הזו מודגשת שוב ושוב לאורך הסרט. תחילה, מיילס נעקץ על ידי העכביש ונאלץ להתמודד עם כוחות מוזרים חדשים, שאין לו מושג איך להשתמש בהם או לשלוט בהם. וכשהספיידרמן האמיתי (הפיטר פארקר של הסרט הזה) מת בזרועותיו, עליו להתמודד עם המציאות של היותו הספיידרמן החדש. כשהוא קונה חליפת ספיידרמן יד שניה, שלא יושבת עליו טוב, כדי להתייצב בהלוייה, פתאום מתברר שמיילס לגמרי אינו מוכן לעטות על עצמו את גלימת גיבור־העל.

זמן לא רב אחר־כך פוגש מיילס חמשה שכפולים שונים של ישויות עכבישיות דרך הרב־יקום (שניים מהם נשים, אחד חזיר). כל אחת מהגרסאות האלה היא השתקפות של מה שמיילס יכול להיות אם יממש את הפוטנציאל שלו. אבל משוב שכזה, נחמד ככל שיהא, גם עשוי לייאש: הוא מראה לו איפה הוא מְפַשֵל כשהוא לא מספיק טוב.

יהודים רבים מאד מוצאים עצמם מתלבטים באשר לזהותם היהודית. האם היהדות היא דת או גזע? יש בנו לבנים, מזרח־תיכוניים ושחורים. אנחנו מתפלגים לכל מיני עדות ותתי־עדות, אמונות ואי־אמונות. היהודים שונים זה מזה לא פחות משמיילס מוראלס שונה מפֶּנִי פארקר, ילדת האנימה שמפעילה רובוט־עכביש. ומשבר הזהות הזה שלנו מפריד אותנו זה מזה לעתים קרובות מדי.

אז איך מיילס משיג בסוף שליטה על היכולות שלו ועל הזהות שלו? ברגע של וידוי דרמטי, נותן לו אביו את ברכתו לבטא את עצמו בדרכים הנראות לו. ומן החירות הזו, מיילס מצליח סופסוף לשלוט על כוחות העכביש שלו. לאורך הסרט הוא לבוש בחליפת הספיידרמן המשומשת שאינה מתאימה למידותיו, אבל עכשיו הוא מעצב את מדיו בעצמו, באופן שיבטאו את יחודיותו. הוא תופס את עצמו בידיים [וברגליים] ויוצא לעזור לחבורת הָעַכְּבִישָׁנִים במאבקם עם העקרב, דוֹק אוֹק וקִינְגְפִּין.

מוטל עלינו, היהודים, ללמוד לחיות עם הזהות שלנו. לא די בזהות יהודית ששוכנת על המדף, פשוט בגלל שנולדנו איתה. לא מספיק לשמר אותה כמצב ברירת מחדל, תווית נטולת תוכן או משמעות. רק באמצעות התמודדות עם הזהות היהודית ודרישת הבעלות עליה - ניעורה הזהות לחיים ומבטאת את האני האמיתי שלנו.

לתמרן בין שמונה הזרועות

אבל החזק ביותר הוא ספיידרמן המנסה לאזן בין גבורת־העל שלו לבין חיי היום־יום. כשפיטר נאלץ לנטוש את הדייט שלו עם מרי ג'יין בגלל שהגובלין הירוק מטיל אימה על כיכר טיימס, ואז חוזר הביתה למקרר ריק וערימה של שיעורי בית, זה מדבר אלינו כי כולנו היינו שם - גם אם אנחנו לא 'מיירטים' מכוניות עפות בזמננו הפנוי.

הצורך הזה באיזון הוא גרעינה של היהדות. כוח, מנטור וזהות הם כולם אמצעים בדרך למטרה - המטרה של אושר וסיפוק. כשאנו מבינים איך לאזן בין הדברים, נקודת המבט שלנו מתבהרת וסדרי העדיפויות שלנו מתיישרים. אנחנו למדים מה קודם לְמַה ומה שווה את הלחץ שלנו. היהדות עוזרת לנו להבדיל בין קטסטרופה איומה לבין עקיצת עכביש בלתי מזיקה.

אודות המחבר

בנג'מין אלטרמן הוא תסריטאי ומחזאי, יליד דאלאס, טקסס. הוא עבד בסיאטל ובניו־יורק וכרגע פועל בלוס אנג'לס. ב-2015 הקים יחד עם שותפו לכתיבה, מארק גולדשמיט, את SixDegreesOfKosherBacon.com כאמצעי להגברת הערכתם המחודשת ליהדות.