מדי פעם, כשנחה עליי הרוח לעשות משהו נחמד למען אחרים, אני מתקשרת לחברתי ננסי לקבל ממנה השראה (זו היא בתמונה, עם הכלב שלה, מוצ'י). "ספרי לי על משהו טוב שעשית היום", אני מבקשת. 

"לא עשיתי הרבה", היא אומרת. 

אז אני צריכה לסחוט את זה ממנה. וכך אני עושה. 

להלן מדגם קצר מתוך רשימת הדברים שננסי עושה במהלך היום - כשהיא לא עובדת כמאמנת כושר או מעבירה שיעורי זומבה בכיסא לקשישים או מקשקשת עם אחד משמונת ילדיה הבוגרים (היא בשנות החמישים לחייה). בחרתי את ארבעת הדברים הקלים ביותר שכל אחד יכול לעשות ולהרגיש טוב בעשייה שלהם. 

1. תנו למישהו לעקוף אתכם בתור לקופה בסופר.

במיוחד אם העגלה שלך עמוסה ולאדם שמאחוריכם יש מספר פריטים בודדים. 

ננסי אומרת שבכל השנים שהיא עושה זאת, אף אחד מעולם לא סירב לה.

אני קוראת לזה ריגוש זול של נדיבות, כיוון שבהשוואה למאמץ הקטן שאנחנו משקיעים, ההשפעה יכולה להיות דרמטית למדי: ההבעה שמתפשטת על פניה של הגברת חמוצת הפנים, או המתבגר המשועמם שנשלח לקנות משהו - הפה נפתח בהפתעה, החיוך שמתגנב אל הפנים, הנהון נבוך לאות תודה, השינוי באווירה סביבכם. פשוט ככה: ידידותי, אנושי. 

ודאי, נתתי לאנשים לעקוף אותי בתור בעבר - אוקיי, אולי פעמיים בשנה - אבל עכשיו אני מתכוונת ללכת על זה. במיוחד לפני שקופות השירות העצמי ישתלטו על כל הסופרים והזדמנויות כאלה כבר לא תהיינה זמינות. 

2. ברכו לשלום את האנשים השקופים.

ב"שקופים" אני מתכוונת לאותם אנשים שאתם מתעלמים מהם גם אם אתם עוברים לידם כל יום - האישה בדואר, השומר בכניסה לחנות, הזקן השברירי שמטייל עם הכלב שלו, הבחור שמחלק את הפלאיירים המעצבנים מול בניין המשרדים שבו אתם עובדים. פקחית התנועה - כן, גם היא. 

אנדרו ת'ורנברוק, Unsplash.com

"בגלל שהכלב שלי איתי", אומרת ננסי, "כשאני מחייכת לאנשים יש פחות סיכוי שהם יחשבו שאני מוזרה. מוצ'י מקל עלי להיות הרבה יותר חברותית. לפעמים אני יכולה אפילו לזרוק למישהו מחמאה". 

אני מכירה אישה מדרום אמריקה שהייתה בדיכאון והלכה עם ראש באדמה במורד הכביש, מתוך כוונה להשליך את עצמה מהגשר. איש זקן הביט בה בדאגה והעניק לה חיוך יפהפה, והיא שינתה את דעתה. 

לפעמים לחיוך או לברכת שלום יכול להיות כוח עצום. 

3. הפגינו מעט אבירות בנהיגה.

נגיד ששני נתיבים מתמזגים לאחד ורכב מהצד מנסה להשתלב בנתיב שלכם. אל תגנו על המקום שלכם כאילו שלמות האגו שלכם או חסכונות חייכם תלויים בכך. זה די מגוחך כמה אנו קטנוניים, ובשביל מה?

ננסי מספרת לי שאם מישהו ממש מנסה להידחף, היא מאפשרת לו. "יש לי את נעלי הריצה שלי איתי. למי אכפת אם אני צריכה ללכת קצת יותר רחוק. אין שום בעיה, זו ניו ג'רזי" (ברוקלין או מנהטן, לעומת זאת, זה סיפור קצת שונה). 

היא בקלות נותנת למכוניות להשתלב לפניה. למה לא? "מצחיק", היא אומרת, "אנשים נותנים לי להשתלב בנתיב שלהם כמעט כל הזמן", מה שלמעשה מאושש את האמונה שלה שאנרגיה טובה מולידה עוד אנרגיה טובה. 

בשנה החולפת עבדתי על נימוסי הנהיגה שלי. 

כשאני נוהגת מתוך תשומת לב, מתוך מודעות, האווירה בדרך מתחילה להשתנות בדרך נפלאה ממש. נימוסי נהיגה טובים מדבקים לא פחות מהרעים.

4. אספו זבל בחוף הים. 

הילדים שלה היו מנסים לעצור אותה. "אמא, לא. די. לאאאא!!! זה כל כך מגעיל!" זה לא שהם התביישו בה, אלא הגיבו כך כיוון שזה מלוכלך, זה חיידקים, זה קורונה, זה סיבה כלשהי. 

היא התחילה בגיל חמש. לפני שעזבה את חוף הים, אמא שלה הייתה אומרת, "ננסי, תנקי את האזור סביב המגבת שלך". 

"אז כן, אני מנקה את הזבל מחוף הים מאז שהייתי ילדה. חמישה עשורים פלוס. ואני עדיין ילדה". 

לרוב היא אוספת זבל בידיים ריקות, אלא אם כן מדובר במשהו ממש דוחה, ואז היא משתמשת בשקיות הקקי של מוצ'י כדי לעשות את העבודה. 

גם אני התחלתי לנקות זבל מהחוף. לגמרי הודות לננסי. אמרתי לעצמי שאני גם ככה אוספת אבנים על החוף. האם זה יהרוג אותי להרים מכסי פלסטיק, שקיות סנדביץ', קשים חד-פעמיים, עטיפות חטיפים ובדלי סיגריות? משהו שלוקח סך הכל רבע שעה מקסימום?

קרדיט תמונה: OCG Saving The Ocean ב- Unsplash

בהתחלה דאגתי שאנשים יחשבו שזה מוזר. או גרוע מכך, שאני מנסה להשוויץ כמה אני טובה. אבל אחרי 20 דקות, המשכתי לאסוף אבנים ואשפה. איכשהו נהניתי מזה. יותר מאיכשהו. הרגשתי מחוברת - לחול שהלכתי עליו, לאנשים הבודדים שהיו עדיין בחוף - הייתה זו שעת השקיעה - ללווייתנים שקיוויתי שאני מצילה מבליעת פלסטיקים מיותרים. אנשים חייכו אליי וזה לזה. אולי הם אפילו אספו זבל שהשאירו אחריהם. כל החוויה כולה שיפרה כל כך את מצב הרוח של כל מי שהיה שם, שהחלטתי להפוך את איסוף הזבל מהחוף להרגל. 

נסו זאת. רק הקפידו לא ללטוש מבטים באנשים המלכלכים או להתגאות בכך שאתם אוספים זבל. 

למעשים טובים יש את הכוח לדחוף אותנו קדימה בזמנים קשים. הם היסודות המהווים את הבסיס ומאפשרים לנו לשמור על חברה שפויה, מתורבתת ושלמה. 

אז מה אתם אומרים? בואו ניצור שינוי באווירה באמצעות מעשים טובים, סוג של התחממות גלובלית זה כלפי זה. אם יש לכם הצעות למעשים שיכולים ליצור רצון טוב באופן מיידי וזה לא עולה כסף לעשות אותם, אנא הגיבו בתגובות ושתפו. ננסי תרצה לדעת.