ראיתי את יובל שמלא שזכה ב'נינג'ה ישראל 2021' ולא יכולתי שלא לחשוב על תלמיד שלי עם הפרעות קשב וריכוז שסירב לקחת את הריטלין בגלל שהכדור דיכא לו את התאבון ואת המצב רוח, והוא הגיע אליי ובדמעות אמר לי:

"אני פשוט לא מסוגל להיות כאן, בית ספר זה לא מקום בשבילי. אני סובל כאן! מה כבר יצא ממני?".

כמה הייתי נותן בשביל לתת לו להיפגש עם יובל שמלא ושיקרא שוב ושוב את הראיון שפורסם איתו בשבוע שעבר בישראל היום:

"במשך לא מעט שנים יובל שמלא היה ילד כועס. ילד עם בעיות קשב וריכוז ותלמיד בעייתי, שלא מצא את עצמו במסגרות המקובלות.

"בסוף כל שנה הייתי חוזר הביתה עם התעודה ומפחד מהרגע שבו אמא שלי תקרא אותה. כיתה ו' היתה הכי נוראית עבורי. ביום האחרון ללימודים נתתי לה את התעודה, והיא הסתכלה עלי ואמרה:

'יובל, תראה איזה יופי, השתפרת בשיעורי אנגלית. עכשיו הולכים לחגוג ולאכול סושי'.

"הייתי בשוק, אבל זה היה רגע מדהים, כי היא נתנה לי תחושה שאני יכול להשתפר בכל דבר. כשאתה ילד ואומרים לך רק את הדברים שאתה לא טוב בהם, זה מתסכל מאוד".

אינני מכיר באופן אישי את אמא של יובל שמלא, אבל הלוואי על עוד הורים כזו גישה בריאה ונכונה שמצמיחה את ילדיהם. גם אם לא קוראים להם יובל שמלא והם לא הולכים לזכות ב'נינג'ה ישראל'.

*

אם חושבים על זה אז נדמה לי שאחת מהבעיות של ילדים נוטלי ריטלין היא שתמיד חובת ההוכחה מוטלת עליהם:

פעם אחת תלמיד שלי בכיתה ו', שנוטל קבוע ריטלין התפרץ והשתולל לאחר שתלמיד אחר זרק לו תגובה מעליבה במיוחד.

לא שמעתי את דברי העלבון, והמחשבה הראשונה שלי הייתה: נו, מה הפלא, הילד שכח לקחת ריטלין, ברור שהוא איבד את זה לגמרי. אחרי שקראתי לו להגיע אליי לבירור שאלתי אותו:

"תגיד ת'אמת, לא לקחת את הכדור נכון"?

הוא הסתכל עליי באכזבה ואמר לי:

"שתדע לך שבכל פעם שמישהו פוגע בי אני מרגיש שאני נפגע פעמיים :פעם אחת בגלל הפגיעה עצמה ופעם אחת בגלל שאני צריך לשכנע אחרים שנפגעתי באמת ובלי קשר לריטלין.

"שתדע שלקחתי את הכדור וזה לא קשור לזה ואם אני אגיד לך את מה שהוא אמר לי תבין שכל אחד אחר, עם ריטלין או בלי ריטלין היה מגיב ככה".

ואז הוא אמר לי את המילים הנוראיות שנאמרו על אמא שלו ופגעו לו בדיוק בנקודות הרגישות ביותר והרגשתי בושה וכאבתי את כאבו על כך שהתגובה הטבעית הראשונה שיצאה לי וגם שמעתי מצד הרבה מורים, היא:"לקחת את הכדור?" במקום להגיד להם:

"תגיד, מה באמת פגע בך"?

*

חבל שצריכים לחכות עד שתגיע דמות כמו יובל שמלא ותיטע את האמונה בליבותיהם של אלפי ילדים מתוסכלים שמרגישים שהם הולכים לאיבוד ונופלים בין הכיסאות במערכת. חבל שלמרות התקדמות מערכת החינוך בהרבה תחומים ושיפור משמעותי מלפני שנים, עדיין בעיקר מעמידה מול תלמידים אלו מראה של ציונים ומשקפת בעדה את הדימוי העצמי הירוד שלהם. חבל שנשארת להם התחושה הקשה שמה שהם לא יעשו הם אף פעם לא יהיו מספיק טובים כמו החברים האחרים שלהם שלא מתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז, ושהציונים החלשים שלהם מדברים בעד עצמם כי הם לא מסוגלים לשבת כמה דקות ברצף מבלי להפעיל את כל העולם.

אז בשם עשרות אלפי ילדים שמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז לאורך הדורות, תודה לך יובל שמלא על ההשראה ועל האמונה שאפשר להגיע לפסגה גם אם אתם לומדים בצורה אחרת, שהיא מחוץ לקופסה, וגם אם קשה לכם ללמוד למבחנים כמו ילדי מעבדה.