בכל פעם שאני מקליד הערות לתעודה (איך בכלל אפשר השנה למסור תעודות?) אני נזכר איך לפני יותר מ20 שנה המחנך היקר והאהוב שלי בישיבת 'פרחי אהרון' - קרית שמואל, הרב אילן דנינו ז"ל כתב לי מכתב שלם בנוסף לתעודה, ובו הוא פירט את התכונות הטובות שלי ומדוע הוא מאמין בי ועד כמה יש לי פוטנציאל גדול.

בכל פעם שהגיעה תקופה שהרגשתי איך שמנהרת החיים סוגרת עליי ואני נשאב לתוך חור שחור וגדול של עצבות, אמא שלי הייתה הולכת במיוחד למזנון מעץ שבסלון, ומוציאה מתוך שקית את המכתב הזה שעליו היא שמרה מכל משמר, כמו יין יקר שמשתבח עם הזמן. היא מתחילה להקריא לי ותוך כמה שורות, הוא היה מפיח בי חיים ותקווה כמו משאף לחולה אסטמה.

לימים הבנתי שכאן נמצאה הנוסחה הנכונה בין ההערות והעצמה של התלמידים לבין הציונים.

לצד התעודה והברברת הרגילה של אנגלית מתמטיקה וכל מיני מקצועות שהתלמיד יורק דם ובסוף מגלה שהוא במקרה הטוב כמעט טוב מאוד, יהיה רצוי מאוד שגם תגיש כמחנך מכתב יפה ומהודר ונפרד וגדול שבו אתה מפרט לתלמיד שלך את כל התכונות הנהדרות שלו ומסביר לו במילים אחרות מדוע רק בשבילו נברא העולם!

אחרי שנצא ידי חובת משרד החינוך ונסיים לדלקם לו את הציונים שלו, נניח את התעודה ואז נסתכל לו בלבן של העיניים ונאמר לו:

"ועכשיו יקירי, עכשיו הגענו לדבר החשוב באמת: המכתב האישי שכתבתי לך ושאותו אני רוצה שתיקח איתך הלאה, למשך שאר החיים שלך כי הוא מראה מה אני חושב עליך".

ואז התלמיד יניח בצד את התעודה, ייקח את המכתב ויגלה מדוע הוא צריך בכלל לקום בבוקר ולמה יש בחוץ עולם שמחכה רק לו ולתכונות הייחודיות שלו שיעזרו לו למלא את השליחות שלו בעולם.

ואם הוא חכם (או שיש לו אמא חכמה) הוא יכניס את המכתב הזה לתוך שקית ויטמון אותו כמו יין יקר שמשתבח עם הזמן בתוך המזנון בסלון של הבית שלו ובימים שאין בהם חפץ, והוא שכח בשביל מה לחיות ומי בכלל צריך אותו בעולם הזה, אמו תגיש לו בעיניים דומעות את המכתב הזה וכמו חולה אסטמה הוא ישאף ממנו אויר לנשימה, ונפשו תחיה מחדש.

מצורף המכתב שכתב לי הרב אילן דנינו ז"ל ועדיין אני שומר אותו אחרי יותר מ20 שנה כמו זהב שעשוי כולו מגעגועים, לב ענק, דמעות והילדות שלי.

לעילוי נשמת הרב אילן דנינו ז"ל