בסוף זה קרה גם לי. היום הזה הגיע: הילדים אמרו לי ברצינות תהומית:

"אבא, אנחנו רוצים שתקנה לנו Xbox או סוני פלייסטיישן (קונסולת משחקים)".

אני מסתכל עליהם וחושב לעצמי: מאיפה להתחיל להסביר למה אני ממש לא הולך לקנות לכם את הזוועות החינוכיות האלו?

אולי מזה שגם ככה אתם צופים יותר מדי שעות בסמרטפון שלי ובמחשב ורק זה מה שחסר לכם, או אולי מכמות האלימות הניתזת מכל משחק, ואלו מסרים יוצאים מהמשחקים האלו חוץ מלהרוג ולהרוס ולפוצץ? קיצר, תשכחו מזה! 'נו Xbox פור יו!"

הם הסתכלו עליי בנונשלנטיות, סרבו להתרגש והחליטו ללחוץ על הכפתור האדום ולהפעיל את נשק יום הדין שלהם:

"אבא" אמרו לי בטון מלא חשיבות: "תדע שכמעט לכולם יש xbox" והקטן הוסיף: "או סוני".

בום! התהפכה לי הבטן. מה זאת אומרת שלכולם יש? שהילדים שלי הולכים להיות מחוץ לעניינים? שבשיחות ליד הברזייה ורגע לפני שהשיעור מתחיל, כל החברים הולכים להריץ חוויות וסיפורי מורשת קרב מהXbox ורק הילדים שלי יישארו מחוץ לעניינים? האם אני הולך להפקיר את הילדים שלי בזירה החברתית ולא אכפת לי בכלל שזה הולך לאתגר אותם מאוד? ואולי אף אחד לא ירצה להגיע לבית שלהם כי אין להם Xbox ובשביל מה בכלל לטרוח?

ותכל'ס איך שלא תהפכו את זה, כולנו רוצים ומאחלים את הכי טוב עבור הילדים שלנו. וכל מי שיש לו ילדים יודע כמה שחשוב לו איך יראה המעמד החברתי שלהם. מה עושים???

*

נזכרתי שהיה לי תלמיד בכיתה ה' שבניגוד לקבוצה של תלמידים שההורים שלהם קנו להם הוברבורד הוא המשיך ללכת לבית הספר ברגל.

פעם אחת בהפסקה הקניט אותו אחד התלמידים ואמר לו:

"אתה לא שם לב שכמעט לכולם כאן יש 'הוברבורד' ורק לך אין?...

" ונפעמתי מהתשובה הטבעית והכל כך מרשימה שענה לו התלמיד בלי ה'הוברבורד':

"אתה יודע שגם דגי רקק חיים בלהקות ועושים הכול ביחד? אבל אתה יודע מי בניגוד אליהם חי לבד ולא הולך כמו קוף אחרי החברים שלו? הכריש הלבן. אז תמשיך לנסוע עם ה'הוברבורד' שלך כמו דג רקק ואני אמשיך ללכת לי לבית הספר כמו כריש לבן".

בערב לא יכולתי להתאפק והתקשרתי להורה של אותו תלמיד לשתף אותו בתשובה הנהדרת של בנו. הוא הודה לי וענה לי:

"האמת שהוא כבר חודשיים יושב עלינו ורוצה שנקנה לו את ה'הוברבורד' הזה אבל אמרתי לאשתי אין מצב. אז לקחתי את הילד והתיישבנו מול הטלויזיה ופתחתי לו ערוץ 'נשיונל ג'אוגרפיק' והסברתי לו ביחד מה ההבדל בין מלכי הטבע והכריש הלבן שהוא מספיק חזק לשחות לבד לבין דגי הרקק שחייבים להיות ביחד דווקא בגלל שהם קטנים ויודעים שאין להם סיכוי לבד מול הכריש הלבן. ויודע מה קרה בסוף התוכנית? וועלק הילד בעצמו כבר הבין הכול, וויתר על העניין ואמר לי:

אבא, עזוב. אם אני ארצה את ה'הוברבורד' זה יהיה בגלל שאני רוצה ולא בגלל שככה עושים כולם".

*

"ילדים: יש לי משהו להראות לכם בערוץ 'נשיונל ג'יאוגרפיק'!"