ההפרעות בחיינו שאירעו בשנת 2020 ידועים לכולנו: מוות, מחלה, אובדן מקום עבודה, חוסר ביטחון, מתח נפשי, בתי ספר סגורים ולמידה מקוונת, הקצנת עמדות ונתק. אין צורך לחזור על הדברים, אנחנו יודעים זאת.

אולי מה שפחות ברור הוא התועליות הרבות שמגפה זו תרמה להן. מה משקלן לעומת האובדנים - זאת אשאיר לאחרים להעריך, אולם הייתה לנו בהחלט שנה מלאת שינויים וצמיחה של הרגלים טובים יותר. חשוב למנות אותם ולהודות עליהם. אל לנו לאפשר לקורונה להאפיל עליהם. 

החיים כיום פחות קדחתניים ופחות "משוגעים". יש יותר זמן לחשוב. ב- 2020 הובהר לנו ש"חשיבה" אינה אמנות נשכחת, אלא חלק רב-ערך בחיי היומיום.

החיים פחות רפלקסיביים. הם פחות מלאים במחויבויות שאנחנו פשוט חייבים לעשות כי… ככה. לא, ב- 2020 ברור מאוד שלא כל מה שחשבנו שפשוט חייבים לעשות, באמת חייבים לעשות.

החיים פחות חומרניים. ב- 2020 התברר לנו שאולי חלק מהארועים שחסרו לנו, היו הכרחיים במידה מוצדקת, בשעה שחלק מהארועים עברו להיות מקוונים וחלקם היו מיותרים לחלוטין.

החיים פחות שחצניים. ב- 2020 התברר שלא לכל חסך חברתי או רפואי יש מענה מיידי מן המוכן. התברר שמומחים נאבקים עם אי-ודאות באותה מידה כמו כולנו. ב- 2020, נפתח מקום להכרה בכוח עליון. לא היינו בשליטה, למרות שהתרגלנו לחשוב שהאנושות יכולה לשלוט בכל דבר.

החיים הפכו להיות פחות אנוכיים, פחות ממוקדים בצרכים וברצונות שלנו. ב- 2020 ראינו שהאנושות יכולה להגיב לצרכים ולרצונות של אחרים, לפעמים על-ידי פעולה ופעמים פשוט מתוך אמפתיה.

החיים הפכו להיות פחות ממוקדים סביב העצמי. ב- 2020 ראינו איך אחרים חיים - החל ממפעילי מסעדות, דרך עיתונאים וכלה בעובדי מערכת הבריאות. למדנו הרבה על הגמול והסיכונים הכרוכים במקצועות שונים משלנו. 

החיים הפכו להיות פחות אובססיביים. ב- 2020 התברר שלמרות שאנחנו עשויים להתגעגע בכנות רבה לעונה של כדורגל, כדורסל, תיאטרון וקונצרטים, עדיין אפשרי לחיות בלעדיהם.

החיים הפכו להיות פחות שגרתיים. ב- 2020 התברר שמערכות יחסים הן יותר חשובות ויקרות ערך והן זכו לתשומת לב רבה יותר, גם אם רק דרך הזום או דרך מגע בלתי ישיר אחר.

החיים הפכו להיות פחות מוסחים. ב- 2020 למדנו שגם אם הפכנו להיות תלויים יותר באמצעי תקשורת אלקטרוניים לצורך עבודה וקניות, אנו מוצאים את עצמנו ביקורתיים יותר כלפי הבהייה באינספור דמויות מקפצות על-פני מסכים מהבהבים. רבים מאיתנו מקדישים יותר זמן לקריאה, בין אם על המסך ובין אם בדרך המסורתית, עם ספר או עיתון ביד.

החיים הפכו להיות פחות מרושלים. ב- 2020 כבר לא מתייחסים לבריאותנו כאל מובנת מאליה. אנחנו שוטפים ידיים, לא שוכחים ליטול את התרופות שלנו ומקדישים זמן לפעילות גופנית (בתוך או מחוץ לחדר הכושר). כשהתחלנו להגן על עצמנו ועל אחרים מפני הקורונה, למעשה התחלנו להגן על עצמנו מפני סיכונים בריאותיים נוספים.

החיים הפכו להיות פחות מנותקים מהטבע. ב- 2020 התברר שגם בלי לשבת בחוף הים או לטפס על הר, ניתן להעריך עץ פורח או גינה של שכן בעודנו מתהלכים בשכונה.

החיים הפכו להיות פחות גשמיים. ב- 2020 הפך להיות ברור, כשהמוות נושף בעורפנו, שיש משהו בחיים שהוא מעבר למטרות הארציות שלנו. האופקים שלנו התרחבו, היו לרוחניים יותר. 

חלה שבירה מסוימת של הגבולות, לפחות עבור אלה שחיים במקומות בעלי מעמד כלכלי מבוסס. התחלנו לראות כיצד חיים אנשים אחרים, כיוון שמגפה זו אינה מכבדת גבולות כאלה או אחרים.

החיים הפכו להיות פחות ודאיים. אי אפשר לדעת בוודאות מה צופן בחובו העתיד. אי הוודאות מעודדת הערכה והוקרה רבה יותר  כלפי מה שיש לנו עכשיו. 

מאמר זה הופיע במקור בעיתוןIntermountian Jewish News, בדנוור, קולורדו.