לפי המסורת היהודית בחג הסוכות העולם נידון על המים. הא-ל קובע כמה מים יירדו בחורף הקרוב. ובשמיני עצרת (שמחת תורה) מתחילים לומר בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם". אנו עומדים בפתחו של החורף וכמידי שנה מקוים ומייחלים לחורף גשום עם שפע של מים.

מים הם אחד הדברים הפשוטים ביותר אבל מצד שני גם החשובים ביותר. למים אין טעם, אין ריח ואפילו צבע אין להם. הם הדבר הכי פשוט ובנאלי. על פי ההלכה מברכים על שתיית מים (ברכת "שהכל נהיה בדברו") רק כשצמאים והמים מרוים אותנו, אבל אדם שאיננו צמא ושותה מסיבה אחרת, לדוגמא: לוקח תרופה ושותה מים כדי לעזור לכדור לרדת בגרון, אינו צריך לברך על שתייה זו. הסיבה לכך פשוטה – למים אין טעם ואין כל הנאה בשתיה שלהם, מלבד להרוות את הצימאון, וכיוון שהוא לא צמא הוא לא נהנה מהמים. בניגוד למים, אדם ששותה משקה מתוק, גם אם אינו צמא, עליו לברך בגלל שהוא נהנה מהטעם של המשקה.

למים גם אין צורה משל עצמם. הם תמיד מקבלים את הצורה של הכלי או החפץ שבו הם נמצאים. הם מתאימים את עצמם לסביבה. מים יכולים להיות הדבר הטוב ביותר, או דבר מזיק מאוד. גשם רך ועדין מרוה את הצמחים, גשם חזק יותר משקה גם את העצים, וכמות גשם גדולה מועילה למלא את מאגרי המים ואת הכינרת. אבל גשם חזק מדי עלול לגרום לשטפונות והצפות. הדבר הפשוט וחסר הצורה הזה יכול לקבל אופי ברוטאלי ומסוכן.

ב"תפילת גשם" שנוהגים לומר לפני תפילת מוסף בשמיני עצרת אנו מבקשים שירד גשם "לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למוות, לשובע ולא לרזון". יש לגשם שני פרצופים, האחד ידידותי ומועיל והשני קשה ומזיק.

התורה נמשלה למים. בדומה למים גם היא יורדת מהשמים לארץ. כמו שהמים בטבעם יורדים תמיד למקום הנמוך ביותר כך גם אמרו חכמינו ז"ל שהתורה "יורדת" למי שהוא עצמו "נמוך" - למי שמתנהג בענווה. התלמוד כותב שהתורה עצמה, למרות שהיא נקראת "תורת חיים", יש בה גם את הצד השני – כמו המים שיכולים להביא חיים לעולם אך גם לגרום לנזק ואפילו למוות, כך גם התורה, מי שלומד אותה כדי להחכים ולרומם את נשמתו מכניס חיות ורבדים של עומק רוחני לחייו ולחייהם של אלו שסביבו. אבל מי שמזלזל בתורה ולומד אותה רק כדי לקנטר ולהתנגח, התורה מקבלת את הצורה האחרת, היא נעשית "סם מוות". היא מביאה לצניחה רוחנית ולרפיון ידים.

בעונת החורף, כאשר עולם הטבע נכנס לתרדמה והצמיחה וההתחדשות נראים כמי שבאו לקיצם, אנו צריכים להתבונן בגשם ולראות את שני צידי המטבע. לקוות ולהתפלל שיירדו לנו רק גשמי ברכה, וכן להשקות את הנשמה שלנו ב"גשמי ברכה" רוחניים כדי שנוכל להתרומם ולהתחדש בחיינו הרוחניים.