כרופא וכסטודנט נצחי לביולוגיה, אני תמיד עומד נפעם אל מול היכולת המדהימה של 75 טריליון התאים המרכיבים את גופו של אדם בוגר, למלא אחר מליונים של הוראות גנטיות ולהעביר אותן הלאה. הַגֶּנִים האלו - עם הוראות ה"איך", "מתי", "לאן" ו"השתלב עם" שבהם - כתובים בקוד ה-DNA. גֶּן לא נועד להגדיר רק תכונה אחת. הוא ערוך, יחד עם האחרים, בסדר מאד מסוים, על־גבי 23 זוגות הכרומוזומים המסולסלים ששוכנים בגרעין של כל תא בגופנו.

רוב התאים (וכל הגרעינים) קטנים בהרבה מכדי שהעין תוכל לראות אותם, ובכל זאת מכיל כל אחד מהם יותר מידע מזה שמכילה הספריה הגדולה ביותר בעולם; אולי יותר מכל הספריות גם יחד. התא יכול גם לשכפל את עצמו, מהחל עד כלה, תוך שעות ספורות, ולאורך זמן לעשות זאת שוב ושוב. במהלך השכפול כל גֶּן הוא כמו מדריך עב־כרס שנחתך אנכית לשניים. הביצית מקבלת רק מחצית אחת מן המדריך הזה, וכך גם הזרעון. תינוק חדש צריך את שתי המחציות. כשהביצית והזרעון מתאחדים בעת ההפריה, מתאחדים שני החצאים של המדריכים עבי־הכרס השונים זה מזה, ושבים להיות גֶּנִים (ספרי־הוראות) שלמים.

דמיינו ספריה ענקית בניו־יורק שחותכת את כל ספרי ההוראות שבה לשניים, פעם או כמה פעמים כל יום. פעם בחודש היא שולחת מכולות ענק עם כל החצאים לספריה מקבילה בלונדון, שמבצעת את חיתוכיה פעם בחודש. אחר כך מבוצעת התאמה בין החצאים מניו־יורק לחצאים מלונדון: ספרי מכונאים עם ספרי מכונאים, רפואה עם רפואה, פוליטיקה עם פוליטיקה, וכן הלאה. חלק מן הספרים זהים, מרביתם שונים זה מזה. מרגע שחוברו החצאים זה לזה, הופכים הספרים הללו להיות ספריה פעילה חדשה, שמפיצה בכל רגע נתון מידע והוראות, דרך כל חלון, דלת או מחשב. מאות אלפי מנועי־חיפוש פועלים במקביל. במורד הזרם, במורד הרוח ובמורד המדרגות - כל תהליכי החיים נישאים החוצה.

על השלט ל"בנין" החדש שלנו נוכל לרשום "ספריה יחודית לבני־אדם". לבעלי־חיים וצמחים אחרים יש את הספריות היחודיות להם, חלקם עם יותר גנים/כרומוזומים (מדריכים), חלקם עם פחות. יש שטוענים שהוראות ההרכבה שלנו דומות לאלו של קופים מסויימים ברמה של 95%, אבל בדיקה מדוקדקת תעלה מאות אלפי הבדלים. שימו לב שהבדל של 5% בשלשה־מיליארד זוגות נוקלאוטידים מסתכם לכדי זוגות שונים רבים. כמו כן, לאחרונה התברר ש-80% מן החלבונים שלנו שונים מאלו של קופים. השוני הזה עשוי להיות נעוץ במסרים השונים; השליחים נראים אולי אותו־דבר, אבל המסרים המקודדים שהם נושאים - אינם.

חישבו על החדר שבו אתם יושבים כרגע ואחר־כך התבוננו על הנקודה בסוף המשפט הזה. הנקודה הזו גדולה יותר ממרבית התאים האנושיים. עכשיו, הגדילו את הנקודה הזו לגודל החדר שלכם והניחו כדורסל, שקוף, מעוך, על הרצפה. עכשיו יש לכם את הגודל היחסי של הגרעין בתוך ביצית מופרית. כאן שוכנת הספריה של האדם. היא דחוסה באינספור גֶּנִים (מדריכים). במובנים מסוימים פועלים גנים מובחרים כמו כרטיסי משחק - הם מחליפים מקום זה עם זה. חלקם קופצים כמו חרק שמקפץ בין גבעולי דשא. גֶּן עשוי לשכון על כרומוזום מספר 3, ולשתף פעולה עם גֶּן מכרומוזום 18 או 22. הסיבות להתנהגויות האלה טרם נתגלו, אבל הן מרגישות כמו התערבות מבחוץ.

"מדריכים" גנטיים כוללים למעשה את כל הדרוש לכל אורך החיים, החל מן היום הראשון. כאילו אין מדובר באירועים שיהפכו להיות רלוונטיים רק בעוד שנים או עשרות שנים. הוראות ה-DNA בביצה המופרית מכתיבות: איך ייראו פניך בכל גיל בחייך, איך תהיה האישיות הבסיסית שלך, מה יהיו הדברים האהובים עליך ומה הדברים הלא־אהובים (מה השתיה האהובה עליך, מה הירק השנוא עליך, באיזו מידה לבשל את הסטייק שלך, אילו תכונות לחפש בבן־זוג, ועוד), איך ייראו כל איבריך ואיך יתפקדו (ובמקרים מסוימים - מתי יחדלו לפעול), איפה יתחברו מיליוני כלֵי־הדם ותאי־העצב, איך יחדל גופך מלדמם ואיך יטפל בפציעות, מה צבע עיניך. כל זה, ועוד הרבה, טמון בתוך אותה נקודה זערורית בלתי־נראית שבתוככי הנקודה הכמעט־בלתי־נראית שבסוף המשפט שלנו.

כל זה, לדעתי, הוא הרבה יותר ממדהים. ספרי־הוראות חיים ופועלים, בתוככי ספריות חיות ופועלות, אינם יכולים להיות התוצאה של תאונת־טבע, ניסוי וטעיה וברירה טבעית. השכל הישר אומר אחרת: רק הבורא יכול היה לבנות את כל זה.

בשעה שהביצית המופרית עושה את דרכה אל עבר הרחם היא מתחילה להתחלק. בכל פעם שהיא מתחלקת היא מעבירה את הַגֶּנִים (המדריכים) - במקור: חציים מהאב וחציים מהאם - לכל אחד מתאי־הבת שלה. תא אחד נעשה בקלות שני תאים, שניים נעשים ארבעה, ארבעה שמונה, וכן הלאה עד למיליונים, ובהמשך לטריליונים אצל בוגר. תאים רבים משנים את המראה שלהם ו/או מפעילים פונקציות חדשות ומכבים פונקציות ישנות. כך, לדוגמא, תא־מוח ראשוני נפוץ, מתחלק לתאי קדם־קדם־דם־אדומים ולתאי קדם־קדם־דם־לבנים. אחר־כך מגיעים תאי קדם־דם־אדומים ותאי קדם־דם־לבנים, ולבסוף מגיעים תאי הדם האדומים ותאי הדם הלבנים בעצמם. בהמשך מתמיינים תאי הדם הלבנים לחמשה זנים שונים לפחות. תהליך כזה מתרחש גם בתאי קדם־כליה שמתחלקים לתאי־כליה, תאי קדם־עצם שהופכים לתאי־עצם, וכן הלאה לאורך המערכות השונות. התאים החדשים - אלה שהרגע נוצרו מתאי־אם בעלי אפיון מסויים מאד - מחליטים איכשהו בכוחות עצמם לאיזה צד להפנות את משאביהם ואיזה צד להזניח.

לדוגמא, תאי בלוטת התריס המוכנים אינם צריכים לדעת איך לגרות סיבי שריר, ותאי־העצב המוכנים לא צריכים לדעת איך לייצר הורמון גדילה או איזה שימוש אפשר לעשות בו. איך מתרחשים השינויים האלו, איך יודעים התאים הללו לזנוח כישורים מסויימים ולהתמקצע באחרים - אף אחד לא באמת יודע. ולמרות שתהליך השכפול פועל ברמת דיוק מדהימה של 99.99%, צוותים מיוחדים ניצבים הכן בסופו של התהליך כדי לבצע תיקונים בזמן אמת אם יידרשו. מכיון שהכל מתוזמן על השניה, הרי שהתהליכים כולם הינם למעשה ארבעה־ממדיים (4-D).

ההוראות האלה מועברות בשפה ביולוגית שאינה דומה לשום דבר שנאמר אי־פעם. היא אינה כתובה בדיו או מוקלדת, היא לא נקראת עם העיניים, לא מורגשת בקצות האצבעות, לא נשמעת באזניים. זו שפה ביולוגית שאפשר למצוא כמותה בכל הישויות החיות. כל זה הרבה יותר מדי מורכב מכדי שיתרחש במקרה. הסברים דרוויניסטים לא תקפים כאן. וגם, מאין מגיע ניצוץ החיים? מה או איפה נמצאת הנשמה? כל זה אינו ידוע.

לכל גֶּן עשויים להיות מאות ערוצי פעולה שונים - כמו צרכי בנייה, סוגיות של תזמון (דולק/כבוי), מִפְרָטִים, פונקציות מה־אם. לדוגמא, הַגֶּן לצבע העיניים כולל הוראות איפה למקם כל קשתית (החלק הצבוע של העין), איך לבנות אותה, מה הם חומרי הבניין שלה, איך לערב את כתמי הצבע השונים, ואיך תתקיים התקשורת של הקשתית עם האישון. הוא הדין לצבע השיער: איפה - על מרחבי הגוף שלנו - למקם את אלפי השערות שלנו, ובאיזה שלב של החיים להתחיל לשחרר את האחיזה עליהן ולתת להן לנשור. הוא הדין לכל עצמות. הוא הדין לכל אחת מן 'העלילות' בגוף האדם, אפילו אותו חריץ קטן שבין האף והשפה העליונה, ה"פִילְטְרוֹם".

היחיד שיכול היה להקים ספריה מדהימה שכזו, היחיד שיכול היה לחבר את שפת החיים, הוא היוצר שלנו. לא נראה לי שנדע אי־פעם איך פועלים יחדיו כל החלקים הללו; בטח לא מה מתניע את המנועים שלנו.