לפעמים רחוק זה דווקא קרוב - יעידו על כך אלפי סבתות וסבים שנמסו מגעגוע ובכל זאת החליטו להתנזר למשך כמה חודשים מלראות את נכדיהם:
וכשכבר סוף סוף הנכדים הופיעו, הם היו צריכים להגיד שלום יפה ולראות את סבא וסבתא מבעד למסכות ובעיניים כלות להבין שהפעם, דווקא בגלל שכל כך אוהבים ודואגים, זה הזמן לשחרר. וחשבתי על כל ההורים שדואגים לילדים המתבגרים שלהם שחלילה לא יעשו טעויות וחלילה לא ייעלמו להם ולו לרגע אחד מהמכ"ם, ובעצם מחמיצים את הנקודה שלפעמים צריך לדעת לשחרר ולתת לגוזל לחתוך את השמיים צריך להרפות ולתת לו להסתדר בחיים גם בכוחות עצמו.

לבד זה הכי אחי - אנשים שהיו רגילים תמיד למצוא את עצמם בתוך קהל אוהדים, חברים, בשופינג, בבתי קפה, בפגישות במסעדות וכו', לא מאמינים שזה קורה להם: אסור להם ללכת לקניון או לכל מקום אחר שיש בו התקהלות ובעצם הם נתקעו עם עצמם לגמרי לבד. וזה מפחיד. כי לפעמים כל מיני קולות או מחשבות שהדחקנו יצופו לנו דווקא בזמנים שאנחנו הכי פחות מוכנים אליהם וכל מיני מחשבות טורדניות יתחילו לנקר לנו במוח ובדיוק בגלל זה אנו מוצאים את עצמנו כל הזמן במצב של מנוסה ובריחה לכל מיני מקומות רק לא להישאר לבד, רק לא לחשוב על הדברים שלא רוצים להיזכר בהם. ולמרות הכול, נראה שכולנו עברנו בהצלחה את מסע ההתייחדות הזה שנכפה עלינו וראינו שאנחנו יכולים להגיב באופן שונה ממה שפירגנו לעצמנו. מסתבר שאנו מסוגלים להסתכל לעצמנו בלבן של העיניים. וההרגשה הזו, שבה בן אדם מוצא את עצמו שורד את המפגש עם עצמו, יש בה משהו משחרר.

פתאום כל עם ישראל שומר נגיעה - יש בנגיעה, בחיבוק, בצ'פחה החברית משהו משחרר ונוח. במקום שאין לנו תמיד מילים, ניתן להחליף אותם במגע. והמגע הזה מקצר דרך ומבטא בנגיעה שלו מילים ומחשבות שאנו לא תמיד יודעים איך לומר אותם. והנה, ברגע אחד הכול נאסר עלינו. אתה נפגש עם בן אדם ורוצה לתת לו לחיצת יד, חיבוק, נגיעה של חיבה ואתה לא יכול. ואז אתה נשאר רק עם המילים והתחושות והרגשות שפשוט מחכות ועומדות שם, מצפות לראות איך תוכל בכל זאת להעביר את המסר. רק עם מילים. ומילים כידוע הם דבר חמקמק שמצריך מיומנויות גדולה בשביל ללוש אותם ולצקת אותם לתבניות המסוימות שלנו.

ניקיון - אל תלכלכו
כשהידיים שלי נלקחו אחר כבוד לאלכוג'ל וניקו את עצמם, לא יכולתי שלא לחשוב על מושגים שידועים לנו ביהדות כמו קדושה וטהרה ואיך כמעט כל דבר מצריך נטילת ידיים ופתאום אתה חושב שאם רק היינו מקפידים על ניקיון המחשבה כמו שהקפדנו על ניקיון הידיים ובכל פעם שהיינו מתלכלכים במחשבה שקשורה לגזל או הונאה או קנאה או תאווה, היינו רוחצים ושוטפים ושמים אלכוג'ל על המחשבות שלנו, אז היינו מגיעים לרמת מדעות וניקיון במחשבה ובמידות שאולי היתה הופכת את העולם שלנו לטוב וטהור הרבה יותר.

סתגלתנות
עזבו אתכם, בסוף כוח ההרגל המדהים ויוצא הדופן של האדם, מרגיל אותו להכול כולל הכול. אנשים עברו בעזרת כוח ההרגל את החוויות הכי קשות שאי פעם המין האנושי ראה וידע, הם מן הסתם יעברו גם את הקורונה על שלל הציוויים וההרגלים המוזרים שלה: מותר להיפגש רק מרחוק - התרגלנו. צריכים להיות לבד - התרגלנו. כולם שומרים נגיעה - גם התרגלנו. אסור לנשום בלי מסכה ובלי אישור מהאלכוג'ל - גם התרגלנו. בסוף, האדם הוא היצור הכי סתגלתן שהיקום ראה. כן, אפילו יותר מהקורונה..